ספר לא משהו

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 19 ביולי, 2009
ע"י אני =]
ע"י אני =]
נתקלתי בספר הזה באחד הדוכנים בשבוע הספר. קראתי את "המאחורה", רפרפתי פה ושם, ראתי איזה קטע אקראי, ו... השפה היתה כל כך מיוחדת שהסתקרנתי והחלטתי שאני חייבת לקרוא את הספר הזה.
אבל בסופו של דבר, אחרי שהשגתי אותו, ממש התאכזבתי.
לא, לא מהשפה, השפה באמת היתה מיוחדת – שנונה, חריפה, צינית, מצחיקה – מה שתרצו. אבל המשפטים היו כל כך מפותלים ומתוחכמים, שכבר היה ממש מייגע לקרוא אותם, אפילו בשביל חפרנית-לא-קטנה כמוני.
הייתי חייבת לקרוא בתשומת לב מירבית ובאיטיות כדי להבין את כל חלקי המשפט ואז לקרוא שוב את הכל כדי להבין את הקשר ביניהם ומה הסופר בעצם מנסה להגיד.
שלא לדבר על על התחביב של הסופר לקפוץ מדמות לדמות וממקום למקום לסירוגין – כבר ממש היה קשה לעקוב.
אני מוכנה לקרוא ספרים שדורשים עומק ומחשבה, אבל בכל זאת – קריאה בשבילי זה זמן לניקוי ראש והנאה, לא לשבירת ראש ונסיונות כושלים להבין מה לעזאזל הולך פה.
ולא שקורה שם יותר מידי...
העלילה לא סובלת מעודף התפתחות, בלשון המעטה. היא יותר מורכבת ממחשבות ותיאורים של הכותב. אומנם מחשבות ותיאורים משעשעים, לא שגרתיים ומנוסחים היטב, אבל כמה כבר אפשר?
ונוסף על הכל, הספר בנוי מסיפורים קצרים, ובוא נגיד ככה – זה לא עושה לו טוב.
מכירים את הקטעים הארוכים והמשעממים שיש לפעמים בתחילת הספר, שבהם מציגים לך את כל הדמויות על כל תולדותיהם וקורות חייהם לפרטי פרטים? הקטעים שמשתדלים לעבור במקסימום קליטה ומינימום מאמץ, ורק מחכים שיגמרו כבר ותתחיל העלילה?
אוקיי, אז תחשבו מה זה לעבור את זה בתחילת כל סיפור שוב ושוב...
ואז, גם אחרי שהצלחתי לסיים את הסיפור (מתוך תקווה שהעלילה תשתפר קצת...) – לא כל כך הבנתי את הפואנטה שלו, או שהפואנטה היתה חלשה ולא שווה את כל גיבובי המילים והתחכום המפותל הזה.
בעיני, לא היה הרבה מאחורי השפה המצועצעת. אולי לסופר כן היה מה להגיד, אבל הוא כל כך התאמץ להגיד את זה בצורה מעניינת ומקורית, שאני כבר לא הבנתי מה הוא רוצה.
מה שהיה מצחיק זה שבסוף הספר (לא, לא שרדתי את כולו, נשברתי באמצע והצצתי בסוף) הכותב מודה שהוא שואב את ההשראה שלו מהספרות הישראלית (!!!) ומנסה לחקות אותה. לא ידעתי אם לראות בזה מחמאה או עלבון.
בקיצור, ספר שמיועד לקוראים עקשניים וסבלניים בלבד, כאלה שיכולים להחזיק ראש לאורך זמן ולהנות מספר גם אם כל מה שיש בו זה עודף שנינות של הסופר.
0 הקוראים שאהבו את הביקורת