“הימים הם ימי הסגר הראשון. נלי - עמנואלה, מתנהלת מול אבא שלה קוקו, אלמן בן שמונים ושתיים, בזום. לקוקו יש קיוסק, ואל תגידו פיצוצייה. הקיוסק הזה בן כמה עשרות שנים, כשהוגי המילה הזו עוד היו בגדר פוטנציה. הוא מוכר ברד בצבעים זרחניים וחמצוצים שאפשר למות רק מלהריח את החמיצות שלהם, לצד סיגריות וקפה שחור, ועד היום הוא דואג לנלי לפקאטים של סיגריות, ומה זה משנה בכלל שהיא כבר בעשור הרביעי לחייה.
בעוד”