“ספר המתאר קורות שתי חמולות: שמש מעיראק, ומשפחת צדקה מקהיר ,החל מארץ מוצאם, ועד דור שלישי בארץ. שיטת הכתיבה מיוחדת: זוהי אסופה של סיפורים קצרים שיוצרים פסיפם, המתאר בעצם אנשים נבחרים מהחמולה, כמיצגים מחשבה ,ארועים, מנהגים וקורות חיים. מי חשב כי סוחר בדים מעירק (יחזקאל), יגיע לקהיר מבגדד, יתאהב בויולט בעלת העיניים הכחולות היפות, יחזור לבגדד וישוב לקהיר כדי לקחת את אהובת ליבו איתו כדי להנשא. רומנ”

“בימים אלה סיימתי לקרוא את הספר כסו אותי באיזאר של נורה חורי חיים, גיבורי הספר הם אנשים מחיי היום יום שעצם קיומם ומעשיהם הופכים אותם לגיבורים ,הן בשל יחסיהם בתוך המשפחה והן בשל האומץ ללכת כנגד המוסכמות החברתיות, לבנות לעצמם חיים חדשים טובים יותר. הדמיות בספר לובשות פנים וצורה בשל התיאורים המדויקים של הסופרת. הספר כתוב טוב, מרתק ממליצה בחום.”

“ספר ביכורים מפתיע שמשאיר טעם של עוד. בשפה צבעונית, מלאת דימיון ומרגשת, הספר פותח צוהר למסורת יהודית מלאה בעושר ולטעם של קהילתיות שאולי חסרה לנו קצת היום.. אך במקביל מעורר גם מחשבה - עלינו, כחברה הישראלית, ועל היכולת שלנו לקבל את השונה מאיתנו. האם באמת חל בנו שינוי מאז שנות ההגירה הראשונות של המדינה הצעירה? לאן מועדות פנינו בתהליך מיזוג הגלויות, בד בבד עם מתן מקום שוויוני לכל מסורות העבר? מומלץ מא”

“ספר המתאר קורות שתי חמולות: שמש מעיראק, ומשפחת צדקה מקהיר ,החל מארץ מוצאם, ועד דור שלישי בארץ. שיטת הכתיבה מיוחדת: זוהי אסופה של סיפורים קצרים שיוצרים פסיפם, המתאר בעצם אנשים נבחרים מהחמולה, כמיצגים מחשבה ,ארועים, מנהגים וקורות חיים. מי חשב כי סוחר בדים מעירק (יחזקאל), יגיע לקהיר מבגדד, יתאהב בויולט בעלת העיניים הכחולות היפות, יחזור לבגדד וישוב לקהיר כדי לקחת את אהובת ליבו איתו כדי להנשא. רומנ”

“בימים אלה סיימתי לקרוא את הספר כסו אותי באיזאר של נורה חורי חיים, גיבורי הספר הם אנשים מחיי היום יום שעצם קיומם ומעשיהם הופכים אותם לגיבורים ,הן בשל יחסיהם בתוך המשפחה והן בשל האומץ ללכת כנגד המוסכמות החברתיות, לבנות לעצמם חיים חדשים טובים יותר. הדמיות בספר לובשות פנים וצורה בשל התיאורים המדויקים של הסופרת. הספר כתוב טוב, מרתק ממליצה בחום.”

“ספר ביכורים מפתיע שמשאיר טעם של עוד. בשפה צבעונית, מלאת דימיון ומרגשת, הספר פותח צוהר למסורת יהודית מלאה בעושר ולטעם של קהילתיות שאולי חסרה לנו קצת היום.. אך במקביל מעורר גם מחשבה - עלינו, כחברה הישראלית, ועל היכולת שלנו לקבל את השונה מאיתנו. האם באמת חל בנו שינוי מאז שנות ההגירה הראשונות של המדינה הצעירה? לאן מועדות פנינו בתהליך מיזוג הגלויות, בד בבד עם מתן מקום שוויוני לכל מסורות העבר? מומלץ מא”