“קצת לפני יום הולדתה התשעים, נסגר בית האבות של סבתא שלי.
סבתא הודיעה שהיא לא תעבור לבית אבות חדש. אז מה תעשי, שאלו אותה הבנות שלה, שניסו להרגיל אותה לרעיון בית האבות החדש.
אולי אמות קודם, הביעה סבתא תקווה.
ברוך ה', סבתא עדיין איתנו, והתאקלמה בבית האבות החדש שלה. כדי לעזור קצת, שכרו הבנות שלה מכרה של אמי שתבוא להיות איתה בבקרים, בזמן שהן כולן עובדות (אחר הצהריים הן נמצאות איתה, וגם אנחנו, הנכדים,”