"אישה ושמה בושה" הוא דיוקן מצחיק וכואב של חברה ומדינה שאיבדו כל בושה. זהו קובץ שירים סאטיריים הכתוב בחריזה שקולה המאפשרת לארוז את האמיתות המרות במעטפת מלטפת, מתנגנת ותמימה לכאורה. בספר שני שערים: הראשון מתמקד בזיקות בינאישיות, ומתוארות בו רבות מהאובססיות, החרדות והעמדות-הפנים של המשפחה הישראלית. השני מתמקד בתחלואיו של המגרש הציבורי: התקשורת הפולשנית, האקדמיה המנותקת, מערכת החינוך השמרנית ועוד. את הטקסטים מלוות כארבעים ליתוגראפיות של הצייר הסאטיריקן הצרפתי הנודע אוֹנוֹרֶה דוֹמְיֶיה כמחווה וכהמחשה לכך שלמרות פערי הזמן והמקום – מה שהיה הוא שהווֶה. אפרת שטרן מלמדת תולדות האמנות באוניברסיטת תל-אביב, באוניברסיטה הפתוחה ובמכללת לווינסקי. זה כעשור מפרסמת שירים סאטיריים במגזינים ובכתבי עת. "הוקסמתי מן הברק, המוזיקליות שבמקצב, ההומור הקולע...האינטליגנציה שאינה מנסה להתבלט, החריפות בביקורת החברתית והפוליטית..." דן אלמגור "מִנעַד רחב של שירים שנונים ונשכניים, שהחריזה והמשקל המוקפדים מסייעים להם להעמיד מול הקוראים מראה שאינה מחמיאה. כמו האיורים של דוֹמיֶיה שמלווים את הטקסט, השירים קורצים אל האקטואליה, אך התכנים הם על-זמניים." מאיה ערד "אפרת שטרן יורה חצים קטלניים בלבה של חברה שאיבדה כל כיוון ודרך. תיאור מבריק ומסויט של חיינו, בהומור מקאברי מחורז." גדליה בסר ״שיריה הסאטיריים של אפרת שטרן הם משב רוח רענן. בהתבוננות חדת-חושים ומבלי להיזקק לשפה בוטה, היא מצליפה בפגמים ועוולות, מגחיכה אותם לעין-כל וקוצרת הנהוני התפעלות והסכמה מכל עבר.״ אליהו הכהן, חוקר תולדות הזמר העברי ״משעשע ומזעזע. מאשפת החצים שלה, אפרת שטרן יורה חצים מושחזים באשפה שלנו.״ דן וולמן, במאי קולנוע...