בתנועת העבודה מתנהל ויכוח מתמשך באשר למקומו של השימוש בכוח בתהליך הגשמת הציונות בארץ ישראל. במהלך השנים השתגרו בה שתי הגדרות לצורך הבחנה בין הגישות השונות: "אקטיביזם" ו"מתינות". הגדרות אלו ביטאו דפוסי התייחסות מנוגדים בנוגע לנחיצות הכוח, מידותיו, יעדיו, דרכי הפעלתו והמרות עליו. הגישה האקטיביסטית זכתה להאדרה ולהבלטה רבה בכתיבה ההיסטורית, בעוד שהגישה המתונה נדחקה עד כה לשוליים. ספר זה מתמקד בתיאור ובניתוח התגבשותה של המתינות כתפיסה רעיונית-פוליטית, תחילה במפלגת הפועל הצעיר ובהמשך במפא"י, החותרת למזג את השאיפה לכינונה של מדינה יהודית עם ריסון הנהייה אחר "קפיצת הדרך" והלכי רוח מהפכניים המשולבים לעתים בנימות משיחיות. מרכיבים נוספים של המתינות היו הענקת קדימות לעבודה, התרחקות מצבאיות, הסתייגות מאלימות בעת עימותים פנימיים וטיפוח הנכונות להידברות עם הבריטים ועם הערבים. האישים הבכירים שנקטו את הדרך המתונה בתנועת העבודה היו יוסף שפרינצק, אליעזר קפלן, דוד רמז, חיים ארלוזורוב, פנחס לוביאניקר ויצחק לופבן. לא אחת הם מצאו את עצמם בעמדת מיעוט. ואולם קרבת הדעות ביניהם לבין נשיא ההסתדרות הציונית, חיים וייצמן, והכורח שראו לעיתים דוד בן-גוריון וברל כצנלסון לבחור בנתיב המתינות בחיים הציבוריים בשל חולשת היישוב ואילוצי המציאות, חיזקו את השפעת הדוגלים במתינות והם פעלו כגורם בעל משקל ייחודי במוקדי קבלת ההחלטות הקונקרטיות. כך היתה המתינות למרכיב מרכזי בהצלחתה של תנועת העבודה לבחור פעם ועוד פעם במטרות ובאמצעים ריאליים להגשמת חזונה הערכי, החברתי והפוליטי בתקופה גדושת סערות וטלטלות בחיי העם היהודי במאה העשרים. ד"ר מאיר חזן מלמד בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב. הוועדה האקדמית: פרופ' חנה נוה, פרופ' אשר ססר, פרופ' דינה פורת, פרופ' ירון צור, פרופ' שלום רצבי, פרופ' אניטה שפירא ועדת המערכת: פרופ' אניטה שפירא, פרופ' אלי שלתיאל, ד"ר מאיר חזן ספר זה רואה אור בסיוע ההסתדרות הציונית ובסיוע מכון קרן קיימת לישראל לתולדות הציונות וההתיישבות....

'תרבות, זיכרון והיסטוריה' נולד כביטוי להוקרה ולהערכה שרוחשים לפרופסור אניטה שפירא תלמידיה וידידיה, על פועלה המדעי רב הממדים בתיאור צמיחתה והתבססותה של המהפכה הציונית, ועל תרומתה לחיים האקדמיים בישראל. במוקד מחקריה של אניטה שפירא עומדת הדילמה הניצבת בפניו של כל היסטוריון מקצועי: מה נותר בזיכרוננו מתוך שטף האירועים העוטפים את חיינו? מה נכנס לזיכרון הקולקטיבי ומה נדחק לשוליים? מה נשכח תחת מעטה של אבק, מושתק נוכח אימת ההתרחשויות או נגנז מאחורי מנעולים? שאלות אלה קובעות את דמותנו ואת יחסינו, כאן ועכשיו, כלפי הסובב אותנו. הכרך הראשון, 'תמונת זיכרון', נחלק לשער על היסטוריה כללית ולשער על היסטוריה יהודית. הכרך השני, 'תרבות וזיכרון ישראלי', מתמקד בהיסטוריה היישובית-הישראלית. יחדיו מעניקים שני הכרכים מבע רחב יריעה ומעמיק על מגמות המחקר ההיסטורי במגוון תחומים המשיקים למפעלה האקדמי של אניטה שפירא....

תרבות, זיכרון והיסטוריה נולד כביטוי להוקרה ולהערכה שרוחשים לפרופסור אניטה שפירא תלמידיה וידידיה, על פועלה המדעי רב הממדים בתיאור צמיחתה והתבססותה של המהפכה הציונית, ועל תרומתה לחיים האקדמיים בישראל. במוקד מחקריה של אניטה שפירא עומדת הדילמה הניצבת בפניו של כל היסטוריון מקצועי: מה נותר בזיכרוננו מתוך שטף האירועים העוטפים את חיינו? מה נכנס לזיכרון הקולקטיבי ומה נדחק לשוליים? מה נשכח תחת מעטה של אבק, מושתק נוכח אימת ההתרחשויות או נגנז מאחורי מנעולים? שאלות אלה קובעות את דמותנו ואת יחסינו, כאן ועכשיו, כלפי הסובב אותנו. הכרך הראשון, 'תמונת זיכרון', נחלק לשער על היסטוריה כללית ולשער על היסטוריה יהודית. הכרך השני, 'תרבות וזיכרון ישראלי', מתמקד בהיסטוריה היישובית-הישראלית. יחדיו מעניקים שני הכרכים מבע רחב יריעה ומעמיק על מגמות המחקר ההיסטורי במגוון תחומים המשיקים למפעלה האקדמי של אניטה שפירא....

הפלמ"חאית לילה יוסף נהרגה באוקטובר 1948. חודשים ספורים קודם לכן כתבה: "במציאות נראו חיינו לעתים אפלים, אך לא תשבוחות ולא תמונות טרזניות בעתונים הן שקבעו את ערכנו", אלא דווקא חיי היום-יום ש"בהם נשאו הנערות ברצון בכל עול קשה – הם שהכלילו אותן בדפי ההיסטוריה". הספר מהפכת הענוֹות עוסק במאבקיהן של נשים עבריות ביישוב היהודי בארץ ישראל לקחת חלק בשמירה ובהגנה מימי העלייה השנייה ועד תום מלחמת העולם השנייה. הוויכוח הציבורי המתלקח מעת לעת בנושא השירות הצבאי של נשים בישראל הוא, בין היתר, מתוצרי פריחתו של שדה המחקר המגדרי. עקב מרכזיותו של תחום הביטחון בחיים הלאומיים העבריים שהתגבשו בארץ ישראל לאורך המחצית הראשונה של המאה ה-20, משמש שדה זה כר פורה ורב רבדים לאפיון מצבה ומעמדה של האישה. ניתוח ניסיונותיהן של הנשים להשתלב בחיי הביטחון היישוביים בשנים 1945-1907, מאפשר לבחון אם ועד כמה חלה תמורה בתדמיתן העצמית, וכיצד התקבלו ומומשו שאיפותיהן במישור הציבורי שהביטחון הוא אחד ממרכיביו. הציר התמטי של ספר זה מצוי בתחום הביטחון. בה בעת הספר דן לפרקים במציאות החברתית, בעבודה ובמעורבות הציבורית של האישה בקיבוץ, שכן ארבעת הממדים הללו היו שלובים זה בזה כמעט לבלי הפרד. גבורת הצבאיּות הכובשת לא נמנתה עם הדגלים הרעיוניים שהניפו נשים בתנועת העבודה. כמסיחה על פי תומה כתבה רחל המשוררת בשנת 1926: "לא שְַרתִּי לך, אְַרצִי, / ולא פֵּאְַרתִּי שְמך / בַּעֲלִילֹות גְּבורה, / בִּשְלַל קרבות". אלה מילים מינוריות, וגם מהפכניות ולוחמות, ומבען אנושי ופיוטי, ייחודי וחרישי. נשקפת מהן דרכן של המגשימות, שחפצו לצרף את תחום הביטחון אל מכלול פועלן בהגשמת הציונות. ההליכה אחר העקבות שהן הותירו במרחב הציבורי היא עניינו של מהפכת הענוֹות. פרופ' מאיר חזן מלמד בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל-אביב ועומד בראש המכון לחקר הציונות וישראל ע"ש חיים וייצמן באוניברסיטת תל-אביב. ...