הפלמ"חאית לילה יוסף נהרגה באוקטובר 1948. חודשים ספורים קודם לכן כתבה: "במציאות נראו חיינו לעתים אפלים, אך לא תשבוחות ולא תמונות טרזניות בעתונים הן שקבעו את ערכנו", אלא דווקא חיי היום-יום ש"בהם נשאו הנערות ברצון בכל עול קשה – הם שהכלילו אותן בדפי ההיסטוריה".
הספר מהפכת הענוֹות עוסק במאבקיהן של נשים עבריות ביישוב היהודי בארץ ישראל לקחת חלק בשמירה ובהגנה מימי העלייה השנייה ועד תום מלחמת העולם השנייה.
הוויכוח הציבורי המתלקח מעת לעת בנושא השירות הצבאי של נשים בישראל הוא, בין היתר, מתוצרי פריחתו של שדה המחקר המגדרי. עקב מרכזיותו של תחום הביטחון בחיים הלאומיים העבריים שהתגבשו בארץ ישראל לאורך המחצית הראשונה של המאה ה-20, משמש שדה זה כר פורה ורב רבדים לאפיון מצבה ומעמדה של האישה. ניתוח ניסיונותיהן של הנשים להשתלב בחיי הביטחון היישוביים בשנים 1945-1907, מאפשר לבחון אם ועד כמה חלה תמורה בתדמיתן העצמית, וכיצד התקבלו ומומשו שאיפותיהן במישור הציבורי שהביטחון הוא אחד ממרכיביו.
הציר התמטי של ספר זה מצוי בתחום הביטחון. בה בעת הספר דן לפרקים במציאות החברתית, בעבודה ובמעורבות הציבורית של האישה בקיבוץ, שכן ארבעת הממדים הללו היו שלובים זה בזה כמעט לבלי הפרד. גבורת הצבאיּות הכובשת לא נמנתה עם הדגלים הרעיוניים שהניפו נשים בתנועת העבודה.
כמסיחה על פי תומה כתבה רחל המשוררת בשנת 1926: "לא שְַרתִּי לך, אְַרצִי, / ולא פֵּאְַרתִּי שְמך / בַּעֲלִילֹות גְּבורה, / בִּשְלַל קרבות". אלה מילים מינוריות, וגם מהפכניות ולוחמות, ומבען אנושי ופיוטי, ייחודי וחרישי. נשקפת מהן דרכן של המגשימות, שחפצו לצרף את תחום הביטחון אל מכלול פועלן בהגשמת הציונות. ההליכה אחר העקבות שהן הותירו במרחב הציבורי היא עניינו של מהפכת הענוֹות.
פרופ' מאיר חזן מלמד בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל-אביב ועומד בראש המכון לחקר הציונות וישראל ע"ש חיים וייצמן באוניברסיטת תל-אביב.