השתכנעתי לקרוא את הספר לאור הביקורת של אורי מרעננה. מעטים המקרים בהם הוא נותן ציון של 5 כוכבים, ולפיכך ציפיתי לספר מופלא.
התאכזבתי.
הרעיון יפה. מי שביקר במרוקו מכיר גם את מספרי הסיפורים היושבים עד היום בכיכר העיר ותמורת כמה מטבעות רוקמים עלילות מרתקות לשומעיהם.
ובתחילת הספר מהלך קסם מרוקו על הקורא - הצבע, הריח, הטיפוסים, הנופים...
אבל לקראת אמצע הספר הוא הופך לטרחני. חוזר על עצמו ולא מציע שום

כתיבה של בן המידבר, עלילה המתפתחת לאט עם תפניות לא צפויות בסיפור שהמיסתוריות היא הנוסכת בו קסם.
הסיפור הוא על זוג זר מגיע אל "ג'מע אל פנה" במרקש והקורות אותם.
המקום הוא ה"מתנ"ס" או בית העם של העיר. כיכר ברחבת הכניסה למיסגד שבה כל אחד מביא את מרכולתו ומביע את עצמו.
יש זמן ועת לכל דבר, הן המתופפים שמביעים את מאוויהם בנגינה ושירה עד כדי אקסטזה וכמובן מספר הסיפורים.
הוא יושב מול מדורה ( מדורת השב