“השתכנעתי לקרוא את הספר לאור הביקורת של אורי מרעננה. מעטים המקרים בהם הוא נותן ציון של 5 כוכבים, ולפיכך ציפיתי לספר מופלא. התאכזבתי. הרעיון יפה. מי שביקר במרוקו מכיר גם את מספרי הסיפורים היושבים עד היום בכיכר העיר ותמורת כמה מטבעות רוקמים עלילות מרתקות לשומעיהם. ובתחילת הספר מהלך קסם מרוקו על הקורא - הצבע, הריח, הטיפוסים, הנופים... אבל לקראת אמצע הספר הוא הופך לטרחני. חוזר על עצמו ולא מציע שום”

“כתיבה של בן המידבר, עלילה המתפתחת לאט עם תפניות לא צפויות בסיפור שהמיסתוריות היא הנוסכת בו קסם. הסיפור הוא על זוג זר מגיע אל "ג'מע אל פנה" במרקש והקורות אותם. המקום הוא ה"מתנ"ס" או בית העם של העיר. כיכר ברחבת הכניסה למיסגד שבה כל אחד מביא את מרכולתו ומביע את עצמו. יש זמן ועת לכל דבר, הן המתופפים שמביעים את מאוויהם בנגינה ושירה עד כדי אקסטזה וכמובן מספר הסיפורים. הוא יושב מול מדורה ( מדורת השב”

“ספר גרוע לטעמי. ספר בגודל רגיל של כ-200 פלוס עמודים, ולקח לי 3 שבועות לסיים אותו כיוון שהיה משעמם נורא. פעם ראשונה שאני נותנת לספר כוכב 1. בדרך כלל ספר כזה תוך 4 ימי משמרת אני מסיימת בזמן ההסעות זה היה פשוט נורא. באמצע הפסקתי לאחר שבועיים קראתי ספר שנשכח אצלנו ברכב ע"י אחד מהחברים/חברות של בניי, של סידרת החממה ספר הזוי "ברוך שפטרני מעונשו של דייט", אבל מצחיק. וכמו שאומרים בסופו של דבר חייבים”

“מצטערת לקלקל את החגיגה. בעיני זה ספר טרחני, יומרני ומעל לכל - משעמם. מין קישקוש לירי מרוצה מעצמו ועמוק לכאורה, על שום דבר. ממש מאבק לקרוא (ואני מאלה שהתחנכו "לגמור הכל מהצלחת"). ובשביל לאפשר למתלבטים לדעת אם אנחנו בעלות טעם דומה - אז הנה: אהבתי מאד מאד (למשל) את: הקרקס הגדול של הרעיונות/מיקי בן כנען ילדת פלא/רוי יקובסן הכל מואר/ג'ונתן ספרן פויר חייו הקצרים והמופלאים של אוסקר וואו/”

“השתכנעתי לקרוא את הספר לאור הביקורת של אורי מרעננה. מעטים המקרים בהם הוא נותן ציון של 5 כוכבים, ולפיכך ציפיתי לספר מופלא. התאכזבתי. הרעיון יפה. מי שביקר במרוקו מכיר גם את מספרי הסיפורים היושבים עד היום בכיכר העיר ותמורת כמה מטבעות רוקמים עלילות מרתקות לשומעיהם. ובתחילת הספר מהלך קסם מרוקו על הקורא - הצבע, הריח, הטיפוסים, הנופים... אבל לקראת אמצע הספר הוא הופך לטרחני. חוזר על עצמו ולא מציע שום”

“כתיבה של בן המידבר, עלילה המתפתחת לאט עם תפניות לא צפויות בסיפור שהמיסתוריות היא הנוסכת בו קסם. הסיפור הוא על זוג זר מגיע אל "ג'מע אל פנה" במרקש והקורות אותם. המקום הוא ה"מתנ"ס" או בית העם של העיר. כיכר ברחבת הכניסה למיסגד שבה כל אחד מביא את מרכולתו ומביע את עצמו. יש זמן ועת לכל דבר, הן המתופפים שמביעים את מאוויהם בנגינה ושירה עד כדי אקסטזה וכמובן מספר הסיפורים. הוא יושב מול מדורה ( מדורת השב”

“ספר גרוע לטעמי. ספר בגודל רגיל של כ-200 פלוס עמודים, ולקח לי 3 שבועות לסיים אותו כיוון שהיה משעמם נורא. פעם ראשונה שאני נותנת לספר כוכב 1. בדרך כלל ספר כזה תוך 4 ימי משמרת אני מסיימת בזמן ההסעות זה היה פשוט נורא. באמצע הפסקתי לאחר שבועיים קראתי ספר שנשכח אצלנו ברכב ע"י אחד מהחברים/חברות של בניי, של סידרת החממה ספר הזוי "ברוך שפטרני מעונשו של דייט", אבל מצחיק. וכמו שאומרים בסופו של דבר חייבים”

“מצטערת לקלקל את החגיגה. בעיני זה ספר טרחני, יומרני ומעל לכל - משעמם. מין קישקוש לירי מרוצה מעצמו ועמוק לכאורה, על שום דבר. ממש מאבק לקרוא (ואני מאלה שהתחנכו "לגמור הכל מהצלחת"). ובשביל לאפשר למתלבטים לדעת אם אנחנו בעלות טעם דומה - אז הנה: אהבתי מאד מאד (למשל) את: הקרקס הגדול של הרעיונות/מיקי בן כנען ילדת פלא/רוי יקובסן הכל מואר/ג'ונתן ספרן פויר חייו הקצרים והמופלאים של אוסקר וואו/”