הנס גינתר אדלר אינו מופיע ברוב האנציקלופדיות על סופרי השואה, ורוב הביקורות על ספרות השואה אינן דנות בכתביו. עשרים ושישה ספרים - בהם שירה, סיפורת, פילוסופיה והיסטוריה - ויותר ממאתיים מאמרים פירסם בחייו, אבל בתום חיים של נטישה והתעלמות ראה אותם אובדים לנגד עיניו.
הנס גינתר אדלר נולד בפראג ב-1910 למשפחה יהודית חילונית. אחרי שהנאצים כבשו את צ'כוסלובקיה, הועברה המשפחה לטרזיינשטאדט. שם הוא התחיל לכתוב רשימות שהיו לימים למחקר המטלטל "טרזיינשטאט, 1941-1945", שפורסם ב-1955 וזכה לתשבחות רבות. אדלר ואשתו התגוררו שנתיים וחצי בטרזיינשטאט. הוריו והורי אשתו נספו במחנות, וכך גם אשתו עצמה שסירבה להניח לאמה ללכת לבדה לתאי הגזים.
כמו אצל ניצולים רבים אחרים, צירוף של בריאות טובה, פיקחות רבה ומזל הציל את אדלר עצמו. אחרי שבועיים באושוויץ הוא הועבר למחנה נִידֶרְאוֹרְשֶל שליד בוכנוואלד, ואז ללאנגנשטיין, שם עבד בבית חרושת ללוחות מתכת. משם שוחרר על ידי האמריקנים ב-13 באפריל 1945 וחזר לפראג ב-20 ביוני, מעין מת מהלֵך. משהתאושש, ולאחר כניסת הסובייטים לפראג, הוא היגר ללונדון ב-1947. בלונדון הוא התאחד עם אהבת נעוריו, התחתן איתה ונולד להם בן. אך שם המשיך להרגיש כגולה כל ימי חייו ב עד מותו ב-1988.
אדלר התכתב עם אדורנו וחלק על אמירתו המפורסמת, כי הספרות אינה אפשרית אחרי אושוויץ. אדלר האמין שהיא לא רק אפשרית אלא אף חיונית, כי רק גיוס מלא של הדמיון יאפשר להפיק ולו שמץ מן האופי האמיתי של הסבל שנחווה שם ושל מה ששרד שם. מתוקף אמונה זו בכוח הדמיון והספרות הוא התמיד בכתיבה, גם כאשר יצירותיו ראו אור בהוצאות קטנות ודלות או נאלצו להמתין שנים רבות לפרסומן. למשל: מסע נכתב ב-1950-1951 אך פורסם רק ב-1962. פטר זורקאמפ מהוצאת זורקאמפ אף אמר שכל עוד הוא חי הספר לא יראה אור בגרמניה, בשל תיאורי הזוועה הגראפיים שבו. ואכן הספר ראה אור רק 3 שנים לאחר מותו. וכך פנורמה, הרומן הראשון של אדלר שנכתב ב-1948 ,פורסם רק ב-1968, ואילו הקיר הבלתי נראה שנכתב ב-1956-1954 פורסם ב-1989, שנה לאחר מות אדלר. שני רומנים אחרים שלו מעולם לא פורסמו.
הזמנים לא היו בשלים לעוצמה של אדלר. בשנות החמישים שבהם נכתב הרומן הגדול שלו, מסע, לא גרמניה ולא העולם היו מוכנים לרומנים על השואה. כיום, כשבעים שנה לאחר השואה, הגיע שעתו של אדלר לזכות להכרה שהוא ראוי לה.
15 בדצמבר 2007
(מבוסס על ההקדמה של פטר פילקינס, מתרגם הספר לאנגלית)

הנס גינתר אדלר אינו מופיע ברוב האנציקלופדיות על סופרי השואה, ורוב הביקורות על ספרות השואה אינן דנות בכתביו. עשרים ושישה ספרים - בהם שירה, סיפורת, פילוסופיה והיסטוריה - ויותר ממאתיים מאמרים פירסם בחייו, אבל בתום חיים של נטישה והתעלמות ראה אותם אובדים לנגד עיניו.
הנס גינתר אדלר נולד בפראג ב-1910 למשפחה יהודית חילונית. אחרי שהנאצים כבשו את צ'כוסלובקיה, הועברה המשפחה לטרזיינשטאדט. שם הוא התחיל לכתוב רשימות שהיו לימים למחקר המטלטל "טרזיינשטאט, 1941-1945", שפורסם ב-1955 וזכה לתשבחות רבות. אדלר ואשתו התגוררו שנתיים וחצי בטרזיינשטאט. הוריו והורי אשתו נספו במחנות, וכך גם אשתו עצמה שסירבה להניח לאמה ללכת לבדה לתאי הגזים.
כמו אצל ניצולים רבים אחרים, צירוף של בריאות טובה, פיקחות רבה ומזל הציל את אדלר עצמו. אחרי שבועיים באושוויץ הוא הועבר למחנה נִידֶרְאוֹרְשֶל שליד בוכנוואלד, ואז ללאנגנשטיין, שם עבד בבית חרושת ללוחות מתכת. משם שוחרר על ידי האמריקנים ב-13 באפריל 1945 וחזר לפראג ב-20 ביוני, מעין מת מהלֵך. משהתאושש, ולאחר כניסת הסובייטים לפראג, הוא היגר ללונדון ב-1947. בלונדון הוא התאחד עם אהבת נעוריו, התחתן איתה ונולד להם בן. אך שם המשיך להרגיש כגולה כל ימי חייו ב עד מותו ב-1988.
אדלר התכתב עם אדורנו וחלק על אמירתו המפורסמת, כי הספרות אינה אפשרית אחרי אושוויץ. אדלר האמין שהיא לא רק אפשרית אלא אף חיונית, כי רק גיוס מלא של הדמיון יאפשר להפיק ולו שמץ מן האופי האמיתי של הסבל שנחווה שם ושל מה ששרד שם. מתוקף אמונה זו בכוח הדמיון והספרות הוא התמיד בכתיבה, גם כאשר יצירותיו ראו אור בהוצאות קטנות ודלות או נאלצו להמתין שנים רבות לפרסומן. למשל: מסע נכתב ב-1950-1951 אך פורסם רק ב-1962. פטר זורקאמפ מהוצאת זורקאמפ אף אמר שכל עוד הוא חי הספר לא יראה אור בגרמניה, בשל תיאורי הזוועה הגראפיים שבו. ואכן הספר ראה אור רק 3 שנים לאחר מותו. וכך פנורמה, הרומן הראשון של אדלר שנכתב ב-1948 ,פורסם רק ב-1968, ואילו הקיר הבלתי נראה שנכתב ב-1956-1954 פורסם ב-1989, שנה לאחר מות אדלר. שני רומנים אחרים שלו מעולם לא פורסמו.
הזמנים לא היו בשלים לעוצמה של אדלר. בשנות החמישים שבהם נכתב הרומן הגדול שלו, מסע, לא גרמניה ולא העולם היו מוכנים לרומנים על השואה. כיום, כשבעים שנה לאחר השואה, הגיע שעתו של אדלר לזכות להכרה שהוא ראוי לה.
15 בדצמבר 2007
(מבוסס על ההקדמה של פטר פילקינס, מתרגם הספר לאנגלית)