מייקל לואיס (Michael Lewis) גדל בניו אורלינס והנו בעל תארים מפרינסטון ומבית הספר לכלכלה של לונדון. לפני שמייקל לואיס הצטרף לאחים סלומון עבד במידות משתנות של הצלחה כנגר, כאחראי למלאי בסוכנות אמנות בניו יורק, וכמדריך תירים של נערות בנות עשרה באירופה. כתבותיו של מייקל לואיס מופיעות בכתבי עת רבים ובהם ניו ריפבליק, אקונומיסט, ול סטריט ג'רנגל, ספקטייטור ומנהטן אינק. כיום מייקל לואיס מתגורר בלונדון עם אשתו, בנקאית השקעות.
ההקדמה לספר פוקר שקרנים
עבדתי כמוכר אגרות חוב בוול סטריט ובלונדון. אני מאמין שהעבודה לצד סוחרים בחברת האחים סלומון הציבה אותי במוקד הרעש של אירוע מהסוג שמגדיר תקופה. סוחרים הם אמני החיסולים המהירים, ורבים מהחיסולים בעשור ההוא היו מהירים. והאחים סלומון, ללא עוררין, היו מלכי הסוחרים. מה שניסיתי לעשות כאן, מבלי לעזוב את מקום מושבי בזירת המסחר של סלומון, זה לתאר ולהסביר את האירועים והלכי הרוח שאפיינו את התקופה; לעתים הסיפור מתרחק ממני, אבל זה עדיין הסיפור שלי, לכל אורך הדרך. גם את הכסף שלא אני עשיתי ואת השקרים שלא אני סיפרתי, את הכול הבנתי בכל זאת באופן אישי הודות לעמדה שנמצאתי בה.
זה היה היכן שהוא ליד נקודת האמצע של בהלת זהב מודרנית. מעולם לא עשו כל כך הרבה בני עשרים וארבע לא מקצועיים כל כך הרבה כסף בזמן כה קצר, כפי שעשינו אנחנו בעשור הזה בניו יורק ובלונדון. מעולם לפני כן לא היה לכלל של השוק - שלפיו אתה לא מוציא יותר ממה שאתה מכניס - יוצא מן הכלל כל כך פנטסטי. תבינו, אני לא מתנגד לכסף. באופן כללי אני מעדיף יותר מאשר פחות. אבל אני לא עוצר את הנשימה בציפייה לעוד "מכה". מה שהתרחש היה תקלה נדירה ומדהימה בדברי הימים הצפויים למדי של רווח ובזבוז.
מן הראוי לציין שלפי הסטנדרטים שאנו נוהגים למדוד את עצמנו בהם, הייתי סיפור הצלחה. עשיתי הרבה כסף. האנשים שניהלו את החברה שלנו אמרו לי לעתים קרובות שיום יבוא ואצטרף אליהם בקומה העליונה. הייתי מעדיף שלא לצאת בהתרברבות הזו בשלב מוקדם, אבל על הקוראים לדעת שהמעסיקים-לשעבר שלי לא נתנו לי כל סיבה לחוש מרירות או ניכור. החלטתי לכתוב את הספר הזה משום שסברתי שעדיף לספר את הסיפור מאשר להמשיך ולחיות אותו.

מייקל לואיס (Michael Lewis) גדל בניו אורלינס והנו בעל תארים מפרינסטון ומבית הספר לכלכלה של לונדון. לפני שמייקל לואיס הצטרף לאחים סלומון עבד במידות משתנות של הצלחה כנגר, כאחראי למלאי בסוכנות אמנות בניו יורק, וכמדריך תירים של נערות בנות עשרה באירופה. כתבותיו של מייקל לואיס מופיעות בכתבי עת רבים ובהם ניו ריפבליק, אקונומיסט, ול סטריט ג'רנגל, ספקטייטור ומנהטן אינק. כיום מייקל לואיס מתגורר בלונדון עם אשתו, בנקאית השקעות.
ההקדמה לספר פוקר שקרנים
עבדתי כמוכר אגרות חוב בוול סטריט ובלונדון. אני מאמין שהעבודה לצד סוחרים בחברת האחים סלומון הציבה אותי במוקד הרעש של אירוע מהסוג שמגדיר תקופה. סוחרים הם אמני החיסולים המהירים, ורבים מהחיסולים בעשור ההוא היו מהירים. והאחים סלומון, ללא עוררין, היו מלכי הסוחרים. מה שניסיתי לעשות כאן, מבלי לעזוב את מקום מושבי בזירת המסחר של סלומון, זה לתאר ולהסביר את האירועים והלכי הרוח שאפיינו את התקופה; לעתים הסיפור מתרחק ממני, אבל זה עדיין הסיפור שלי, לכל אורך הדרך. גם את הכסף שלא אני עשיתי ואת השקרים שלא אני סיפרתי, את הכול הבנתי בכל זאת באופן אישי הודות לעמדה שנמצאתי בה.
זה היה היכן שהוא ליד נקודת האמצע של בהלת זהב מודרנית. מעולם לא עשו כל כך הרבה בני עשרים וארבע לא מקצועיים כל כך הרבה כסף בזמן כה קצר, כפי שעשינו אנחנו בעשור הזה בניו יורק ובלונדון. מעולם לפני כן לא היה לכלל של השוק - שלפיו אתה לא מוציא יותר ממה שאתה מכניס - יוצא מן הכלל כל כך פנטסטי. תבינו, אני לא מתנגד לכסף. באופן כללי אני מעדיף יותר מאשר פחות. אבל אני לא עוצר את הנשימה בציפייה לעוד "מכה". מה שהתרחש היה תקלה נדירה ומדהימה בדברי הימים הצפויים למדי של רווח ובזבוז.
מן הראוי לציין שלפי הסטנדרטים שאנו נוהגים למדוד את עצמנו בהם, הייתי סיפור הצלחה. עשיתי הרבה כסף. האנשים שניהלו את החברה שלנו אמרו לי לעתים קרובות שיום יבוא ואצטרף אליהם בקומה העליונה. הייתי מעדיף שלא לצאת בהתרברבות הזו בשלב מוקדם, אבל על הקוראים לדעת שהמעסיקים-לשעבר שלי לא נתנו לי כל סיבה לחוש מרירות או ניכור. החלטתי לכתוב את הספר הזה משום שסברתי שעדיף לספר את הסיפור מאשר להמשיך ולחיות אותו.