“ישראל עוז ליווה קיבוצים בתהליך ההפרטה. הסיפור בהחלט מעניין ויש לו גם היבט מאוד רלבנטי ועדכני למה שקורה וקרה בקיבוצים בתהליכי השינוי וההפרטה. מצד שני התיאורים "חוטאים" לצדדים היפים של התנועה הקיבוצית, אם כי בהחלט הסיטואציות שהוא מראה בהחלט באות מהמציאות אבל במידה מסוימת פלקטיות, חד ממדיות וקצת יותר מדי שחור - לבן, כאשר הדברים הם הרבה יותר מורכבים. בסך הכל ספר בהחלט קריא - אבל צריך לקבל את התיאורים”

“דילמה קשה ונוקבת שאין עליה תשובה אחת ואולי בעצם כן. ישראל דן בספרו בסוגיה אך לעיתים יש רעשי רקע של חומרים שאינם, לטעמי, בדיוק שייכים לעלילה.”

“ספר נהדר המפרט את תהליך התרסקותו של הקיבוץ הישן, של אנשי דת העבודה, ומיטיב לתאר את הזרמים התת קרקעיים של ההתיישבות העובדת מימי טרום המדינה, עד לימי הקיבוץ המודרני - הכל דרך סיפורן של 5 נשים ששתקו יותר מדי זמן.”

“סיפור כואב על אורח החיים הקיבוצי- הישן- בו מתחת לכללי הגלוי עולם שלם של הסתרות, פגיעות לא נסלחות ומצוקות. מצוקות אלה נחשפות עם מות ה"איש החזק" שומר הגחלת הקיבוצית.בקאתרזיס של חמש נשים שכל אחת מהן נושאת עימה במשך שנים את מכאוביה. הספר כתוב באופן מעניין על אף שלטעמי נעשה בו ניסיון לכללול יותר מדי, והוא מוטה מדי לכוון אחד.”

“ישראל עוז ליווה קיבוצים בתהליך ההפרטה. הסיפור בהחלט מעניין ויש לו גם היבט מאוד רלבנטי ועדכני למה שקורה וקרה בקיבוצים בתהליכי השינוי וההפרטה. מצד שני התיאורים "חוטאים" לצדדים היפים של התנועה הקיבוצית, אם כי בהחלט הסיטואציות שהוא מראה בהחלט באות מהמציאות אבל במידה מסוימת פלקטיות, חד ממדיות וקצת יותר מדי שחור - לבן, כאשר הדברים הם הרבה יותר מורכבים. בסך הכל ספר בהחלט קריא - אבל צריך לקבל את התיאורים”

“דילמה קשה ונוקבת שאין עליה תשובה אחת ואולי בעצם כן. ישראל דן בספרו בסוגיה אך לעיתים יש רעשי רקע של חומרים שאינם, לטעמי, בדיוק שייכים לעלילה.”

“ספר נהדר המפרט את תהליך התרסקותו של הקיבוץ הישן, של אנשי דת העבודה, ומיטיב לתאר את הזרמים התת קרקעיים של ההתיישבות העובדת מימי טרום המדינה, עד לימי הקיבוץ המודרני - הכל דרך סיפורן של 5 נשים ששתקו יותר מדי זמן.”

“סיפור כואב על אורח החיים הקיבוצי- הישן- בו מתחת לכללי הגלוי עולם שלם של הסתרות, פגיעות לא נסלחות ומצוקות. מצוקות אלה נחשפות עם מות ה"איש החזק" שומר הגחלת הקיבוצית.בקאתרזיס של חמש נשים שכל אחת מהן נושאת עימה במשך שנים את מכאוביה. הספר כתוב באופן מעניין על אף שלטעמי נעשה בו ניסיון לכללול יותר מדי, והוא מוטה מדי לכוון אחד.”