ברברה דלינסקי (באנגלית: Barbara Delinsky; נולדה ב-9 באוגוסט 1945) היא סופרת אמריקאית אשר נולדה וגדלה בפרבר של בוסטון כברברה רות גרינברג.
מות אמה, כשהייתה בת שמונה, היה ציון הדרך שייחד את ילדותה של דלינסקי, אשר הייתה רגילה בכל מובן אחר. ברברה למדה לנגן בפסנתר ובחליל צד, הלכה לשיעורי ריקוד ויצאה למחנות קיץ עד גיל חמש-עשרה.
אחרי שסיימה את תיכון ניוטון, המשיכה ללימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת טאפטס ולתואר שני בסוציולוגיה בבוסטון קולג'. המניע שלה ללימודי התואר השני לא היה קריירה, שלא הייתה מקובלת אותן שנים בשביל נשים, אלא הרצון להשיג עבודה טובה יותר במשכורת גבוהה יותר. בעלה החל אז בלימודי משפטים והכסף היה נחוץ להם.
ברברה לא תכננה כלל להיות לסופרת. דמיונה הפורה שירת אותה בעניינים פרטיים, כמו למשל כאשר המציאה בילדותה תסריטים מורכבים להסביר את מות אמה וחזרתה הממשמשת ובאה לחיים. היא באה ממשפחה של עורכי דין, מורים ועקרות בית ולא חשבה לנצל את כשרון הכתיבה, שידעה כי היא מחוננת בו, למטרות מקצועיות.
לאחר סיום לימודיה הגבוהים עבדה כתחקירנית בחברה למניעת התאכזרות לילדים של מסצ'וסטס. עבודה נוספת הייתה לה כצלמת וכתבת בעיתון בלמונט הראלד. צילום, משום שהרבתה לצלם את בנה התינוק ורצתה לממן את תחביבה, וכתיבה לעיתון כרקע לתמונות שצילמה. עם הזמן הבינה, שהיא מצליחה בכתיבה יותר מאשר בצילום. שני הכישורים האלה שימשו אותה בעבודתה כמתנדבת בקבוצות בית חולים, שם ישבה במועצת המנהלים של מרכז הסרטן בבית החולים הכללי של מסצ'וסטס.
הקריירה הספרותית של ברברה דלינסקי החלה במקרה, כאשר ראתה בעיתון מאמר על שלוש סופרות. התאומים שלה היו אז בני ארבע, והיא החליטה לנסות את כוחה בכתיבה, גם היא. במשך שלושה חודשים עסקה בתחקיר, יצירת עלילה וכתיבת ספר משלה - והספר נמכר.
זה קרה בשנת 1980. מאז כתבה ופרסמה מעל שבעים רומנים. ההתחלה הייתה בתחום הרומן הרומנטי, אך בהמשך פיתחה את כתיבתה, העמיקה והעשירה אותה ביחסי אנוש מורכבים, דרמות משפחתיות ומצבים חריגים, שאנשים רגילים מן היישוב מתנסים בהם ללא הכנה מוקדמת. קוראיה מרותקים לעלילות הספרים ונשבים בקסמן, והם יכולים להזדהות עם הדמויות שהיא מקימה לתחיה בספריה, משום שאלה אנשים של יום-יום, כמוה עצמה, לדבריה.

ברברה דלינסקי (באנגלית: Barbara Delinsky; נולדה ב-9 באוגוסט 1945) היא סופרת אמריקאית אשר נולדה וגדלה בפרבר של בוסטון כברברה רות גרינברג.
מות אמה, כשהייתה בת שמונה, היה ציון הדרך שייחד את ילדותה של דלינסקי, אשר הייתה רגילה בכל מובן אחר. ברברה למדה לנגן בפסנתר ובחליל צד, הלכה לשיעורי ריקוד ויצאה למחנות קיץ עד גיל חמש-עשרה.
אחרי שסיימה את תיכון ניוטון, המשיכה ללימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת טאפטס ולתואר שני בסוציולוגיה בבוסטון קולג'. המניע שלה ללימודי התואר השני לא היה קריירה, שלא הייתה מקובלת אותן שנים בשביל נשים, אלא הרצון להשיג עבודה טובה יותר במשכורת גבוהה יותר. בעלה החל אז בלימודי משפטים והכסף היה נחוץ להם.
ברברה לא תכננה כלל להיות לסופרת. דמיונה הפורה שירת אותה בעניינים פרטיים, כמו למשל כאשר המציאה בילדותה תסריטים מורכבים להסביר את מות אמה וחזרתה הממשמשת ובאה לחיים. היא באה ממשפחה של עורכי דין, מורים ועקרות בית ולא חשבה לנצל את כשרון הכתיבה, שידעה כי היא מחוננת בו, למטרות מקצועיות.
לאחר סיום לימודיה הגבוהים עבדה כתחקירנית בחברה למניעת התאכזרות לילדים של מסצ'וסטס. עבודה נוספת הייתה לה כצלמת וכתבת בעיתון בלמונט הראלד. צילום, משום שהרבתה לצלם את בנה התינוק ורצתה לממן את תחביבה, וכתיבה לעיתון כרקע לתמונות שצילמה. עם הזמן הבינה, שהיא מצליחה בכתיבה יותר מאשר בצילום. שני הכישורים האלה שימשו אותה בעבודתה כמתנדבת בקבוצות בית חולים, שם ישבה במועצת המנהלים של מרכז הסרטן בבית החולים הכללי של מסצ'וסטס.
הקריירה הספרותית של ברברה דלינסקי החלה במקרה, כאשר ראתה בעיתון מאמר על שלוש סופרות. התאומים שלה היו אז בני ארבע, והיא החליטה לנסות את כוחה בכתיבה, גם היא. במשך שלושה חודשים עסקה בתחקיר, יצירת עלילה וכתיבת ספר משלה - והספר נמכר.
זה קרה בשנת 1980. מאז כתבה ופרסמה מעל שבעים רומנים. ההתחלה הייתה בתחום הרומן הרומנטי, אך בהמשך פיתחה את כתיבתה, העמיקה והעשירה אותה ביחסי אנוש מורכבים, דרמות משפחתיות ומצבים חריגים, שאנשים רגילים מן היישוב מתנסים בהם ללא הכנה מוקדמת. קוראיה מרותקים לעלילות הספרים ונשבים בקסמן, והם יכולים להזדהות עם הדמויות שהיא מקימה לתחיה בספריה, משום שאלה אנשים של יום-יום, כמוה עצמה, לדבריה.