"נשמה אבודה משוטטת ברחובות. אף אחד לא שם לב אליה כי היא בלתי נראית ובלתי נשמעת. התנועות שלה מאופקות מאוד והזעקות שלה אילמות כי כבר מזמן היא לא מנסה לעשות רושם על שום אדם. היא מתגלגלת לכאן ולכאן כמו שקית נייר קרועה שאף אחד לא צריך אותה, כי מי צריך שקיות קרועות ונשמות אבודות, היא למדה לחיות בלי רחמים ובלי אהבה".

הקטע הזה ממחיש אולי יותר מכל את שעובר על גיבורו של הספר הזה, שאול ירושלמי שמו, אלמן