» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (7):
חסר: דוד בן גוריון,
ישראל- ציונות, חברה, היסטוריה, פוליטיקה, מלחמות וצבא למכירה,
S,
כתם,
חדש לגמרי,
צבא ובטחון, ישראל והסכסוך, המזרח התיכון שלי,
להעביר את הספר לB,
|
|
1.
|
|
ההעפלה הימית היתה אחד מסימניו המובהקים של מאבק היישוב היהודי בארץ ישראל נגד שלטון המנדט הבריטי, ונגד החוקים למניעת העלייה שחוקק, ונגד הפעולות הצבאיות והמדיניות שביצע לאכיפתן. ההעפלה המאורגנת החלה בחודש יולי 1934, עם בואה של האנייה "וילוס". תנועה זו הלכה וגברה בשנת 1938, ולשיאה הגיעה לאחר תום מלחמת העולם השנייה. הניסיון הבלתי נלאה של פליטים וחלוצים לחתור אל חופי ארץ ישראל, לפרוץ את הסגר, ולהיכנס לארץ ישראל למרות האיסורים וההגבלות של השלטון הבריטי, כל אלה הפכו לאבן יסוד בנארטיב של התנועה הציונית בתיאור מאבקה למען הקמת מדינת ישראל. סיפורם המדהים של הפליטים, שעשו את דרכם בים, דחוסים בצפיפות בספינות ישנות ורעועות, לפעמים לכודים בידי נוכלים תאבי בצע, תוך כדי סיכון חיים ממשי, כדי להגשים את המטרה - להגיע לארץ ישראל, הוא דוגמה יוצאת דופן לאומץ ולתעוזה הן של הנוסעים והן של המארגנים והפעילים במבצעי ההעפלה שלקחו אחריות על חיי אנשים כה רבים. ספר ייחודי זה, השופך אור ומספר באופן מושלם את סיפור כל מבצעי ההעפלה, החל מהאירועים שהתרחשו מאחורי הקלעים וכלה בסיומו של כל מבצע ומבצע, הוא פרי מחקר מדוקדק ומעמיק שנערך במשך שנים רבות. במהלך מחקר זה ליקט המחבר כל שבב מידע שעלה בידו, מארכיונים, מקטעי עיתונות התקופה ומריאיונות עם מעפילים ופעילי ההעפלה הימית. לראשונה בידיכם ספר, המרכז את סיפורם של כל כלי השייט באשר הם, מפורסמים ובלתי ידועים כאחד, אשר שירתו את מבצעי ההעפלה. בצד סיפורם המרתק, מביא בפני הקוראים מידע מפורט ורב ערך הכולל תאריכים, שמות פעילים ומארגנים, נמלי מוצא ועוד. ד"ר שי חורב, חוקר ומרצה בתחום מדע המדינה וארץ ישראל. בוחן את ההיסטוריה של הציונות וההעפלה, כמו גם את המערכת הפוליטית בישראל ואת האידיאולוגיות הפוליטיות המרכיבות אותה....
|
|
2.
|
|
האליטה הפוליטית בארץ, ראשיתה באותם פעילים, הוזים וחולמים, שבאו לארץ ישראל להגשים חלום, וליצור כאן חברה חדשה.
כורח הנסיבות הביא את אותם ראשונים לדבוק האחד בחברו, על מנת שיוכלו יחד להתמודד מול תלאות היום-יום; והקשר הלך והתחזק, הלך והתהדק, כאשר העוצמה המשותפת שהופעלה, על מנת לשרוד, הפכה במהרה לכח, שתכליתו לצבור עמדות השפעה.
משפחות ה"אצולה" החדשות, הבינו במהרה את משמעות העוצמה שניתנה בידיהם, ולמדו להשתמש בנתיבי ההשפעה החדשים לתועלתם.
שיכבה זו של מקבלי ההחלטות, השכילה להעדיף ולהתחלק בכח עם מקורבים-נאמנים, הקשורים, לרוב בקשר דם. ואם הצליח גורם "זר" להסתנן אל הצמרת הסגורה, ידעו חברי האליטה להעבירו אל צידם, לרוב באמצעות קשרי תועלת, תקציבים וכבוד, ואפילו בקשרי חיתון, והוא נבלע באליטה.
על אף שתמיד ידעו בעלי העוצמה לחזור ולהצהיר כי המערכת הפוליטית הנהוגה בישראל פתוחה לכל, וכל פעיל פוליטי, בעל כישורים ורצון, יכול להבחר באופן דמוקרטי לכל תפקיד, לכל מישרה, ולהגיע אף אל צמרת הפירמידה הפוליטית, הרי המציאות לועגת להצהרות אלה, שהרי מעולם לא בחרו אותם פעילים מן השורה את מנהיגיהם, אלא תמיד ידעו בעלי השררה להשתמש ב"מתווכים" מטעמם, ו"לסגור" את העיסקאות מראש, ובאופן דיסקרטי.
"התמונה המשפחתית" בחיי מדינת ישראל, מציגה, עדיין, את בעלי ההשפעה בתחומי העשיה הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים. הם מחזיקים בידיהם את המונופול על העוצמה, ונהנים מן היתרונות וההישגים שהשלטון, ועמו הכח הפוליטי, מעניקים להם. ...
|
|
3.
|
|
יהדות – ציונות – ארץ ישראל. אלו הם שלושת מרכיביו של הפסיפס השלם והמיוחד במינו, אשר עליו חלם ואותו הגה חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, כפי שמופיע בספרו מדינת היהודים, שם כתב, בתארו את פרי חזונו, כי "הגשמת החלום תלויה ביהודים עצמם, והיהודים הרוצים, תהיה להם מדינתם, והם יהיו ראויים לה".
תולדות עם ישראל מהווים פרשה הסטורית מופלאה בסאגה האנושית, כאשר הציונות ותקומת עם ישראל שזורים בה.
אולם החלום הציוני, כמו גם סיפור הארועים שלו, תלוי, רובו ככולו, באותם אישים, שחלמו ומימשו את חזונם.
עם ישראל התברך בבנים דגולים שהוסיפו, כל אחד ואחת מהם, כבוד ויקר למורשתו שלו מחד, ולחברה היהודית, הישראלית כמו גם לתרבות העולמית, מאידך.
בלקסיקון זה, לא התכוונו רק לתאר ולפאר את האישים, אלא התמקדנו בשאיפה לתעד את פעילותיהם אשר בגינם מצאו את מקומם הראוי בדברי ימי עם ישראל וארץ ישראל, ומכאן כמובן גם כאן....
|
|
5.
|
|
יצחק טבנקין היה המנהיג הבלתי מעורער של הקיבוץ המאוחד, ואחד מדבריה העיקריים של התנועה הקיבוצית, אשר עיצב שילוב מקורי משלו בין סוציאליזם ללאומיות תקיפה. הוא ליכד וגיבש תנועה קיבוצית אשר ראתה באקטיביזם הציוני-סוציאליסטי עקרון אידיאולוגי ראשון במעלה.
הוא האמין כי בני האדם יהיו נושאי האידיאלים, אשר ישתלבו במהלך המהפכני-החלוצי, תוך כדי השתלבותם בתנופת העשיה היוצרת.
טבנקין לא היה איש המעש, אלא רב, מורה ומתווה דרך לחבריו-תלמידיו. הוא העמיד בראש מעייניו את סיסמת 'ההגשמה העצמית' כיסוד להשתלבותו של היחיד במהלך החברתי המקיף, גם מעל מימוש שאיפותיו הפרטיות.
יצחק טבנקין לא העלה את תורתו על הכתב, והיו אלה תלמידיו שאספו, ערכו ודאגו כי דברי הגותו יקובצו ויודפסו.
תרומתו לעין-חרוד ולקיבוץ המאוחד אינה מתמצה רק במונחים אידיאולוגיים, אלא דווקא השילוב המיוחד בין דרך חייו ואופי מנהיגותו, כמו גם הזדהותו המלאה עם קיבוצו ועם תנועת הפועלים הציונית, הם אשר קיבעו את מיקומו המיוחד בין מנהיגי תנועת העבודה הישראלית.
טבנקין האמין וחינך את נאמניו וממשיכי דרכו, כי באמצעות הקיבוץ המאוחד תוגשם הציונות הסוציאליסטית.
כמו עמיתיו להנהגת תנועת העבודה, בהם אליהו גולומב, ברל כצנלסון ויוסף טרומפלדור, האמין טבנקין בערך המוסרי של כיבוש העבודה והעשייה הבטחונית.
ארץ-ישראל, כמולדת העם היהודי, והמדינה היהודית כמטרתה של הציונות - היו אבני-יסוד בתפיסת עולמו....
|
|
6.
|
|
יצחק בן-צבי, היה מנהיג אידיאולוגי ופוליטי, אשר בראשית שנותיו בארץ-ישראל הנהיג את מפלגת "פועלי ציון" והשפיע על עיצובה תוך שהוא מתווה את דרכה הרעיונית, ובשנות העשרים עמד בשורה הראשונה של הנהגת מפלגת "אחדות העבודה". אולם במהלך השנים איבד בהדרגה את מקומו בראשות הנהגת הישוב, והוא החל לפלס את דרכו הייחודית בחקר תולדות ארץ ישראל, שבטיו וקהילותיו, עד אשר בערוב ימיו שב אל מרכז הבמה, אל כס הנשיאות.
פנים רבות לדמותו של יצחק בן-צבי: מראשי תנועת העבודה, ממייסדי מפלגת "פועלי ציון", ארגון "השומר", מפלגת "אחדות העבודה", ההסתדרות הכללית ומפא"י, יו"ר הועד הלאומי, חבר מועצת המדינה הזמנית, מחותמי מגילת העצמאות וחבר הכנסת. אידיאולוג ומנהיג פוליטי, היסטוריון הישוב היהודי וחוקר הארכיאולוגיה של ארץ-ישראל, עוקב, בוחן וחוקר קהילות ישראל.
יצחק בן-צבי הגיע ארצה כמנהיג, כאידיאולוג, וכמתווה דרך פוליטי של תנועתו. יחד עם דוד בן-גוריון הובילו השניים את מפלגתם משולי האקטיביזם המרכסיסטי אל מרכז הקונצנזוס הציוני-סוציאליסטי. אך ככל שעלתה קרנו של בן-גוריון, כך נדחק בן-צבי אל שולי ההנהגה, כשהוא מוצא נחמה במחקר ובכתיבה, ורק בערוב ימיו, להפתעתו, שוב הוסט הזרקור לעברו, והוא שב אל מרכז הבמה הפוליטית כנשיא אהוב.
יצחק בן-צבי - הנשיא השני של מדינת ישראל, מנהיג אוהב עמו שזכה בתשובה לאהבת העם. איש רב פעלים אשר על אף מעמדו הרם נשאר איש עממי וצנוע, וקיים מִשְנתו זו באורח חייו....
|
|
7.
|
|
עם סיום מלחמת העולם הראשונה נוצרה מציאות חדשה בארץ ישראל, כאשר השלטון העותמני הנוגש והמדכא פינה את מקומו לשלטון נאור יותר, שלטון המנדט הבריטי, וזה הביא עמו תקווה לישוב היהודי.
הזמנים החדשים, של שלטון בריטי מתקדם, קשוב ואוהד יותר, הביאו עמם גם את השאיפה לאחד את פלגי הישוב היהודי באמצעות הקמת נציגות ציבורית-פוליטית, אשר תהווה מעין מסגרת שלטונית פנימית, ואשר תייצג את הישוב מול נציגי השלטון הבריטי.
שני הגופים הפוליטיים שקמו היו: אספת הנבחרים והועד הלאומי, כאשר אספת הנבחרים היוותה את המוסד הנבחר העליון של הישוב היהודי, ופעלה כבאת-כח של כנסת ישראל, ואילו הועד הלאומי, אשר נבחר על ידי אספת הנבחרים ופעל בשמה ובסמכותה בין כינוס לכינוס של האספה, היה המוסד המבצע והמנהל העליון של הישוב היהודי המאורגן.
המערכת הפוליטית של הישוב פיתחה דפוסים של "מדינה בתוך מדינה", והיא התאפיינה בדפוסי חיים ומסגרות אירגוניות דינמיות ויצירתיות.
באמצעות גופי ממשל אלה, נוצרו הכלים השלטוניים המרכזיים לארגון הישוב – אספת הנבחרים, המוסד הלאומי העליון, שפעלה כאספה לאומית, ונבחרה על פי מפתח פוליטי, והועד הלאומי, אשר שימש מטעמה כרשות המבצעת.
ספר זה מלווה את מוסדות השלטון של היישוב היהודי, מאז ימי הבראשית של המנדט הבריטי בארץ-ישראל, ועד ראשית הצעדים לקראת הקמתה של מדינה יהודית עצמאית....
|
|
8.
|
|
שרותי הכיבוי באיזור חיפה פועלים מאז שנת 1933, כאשר אושר לחברי ה"הגנה" להקים את אגודת "מכבי אש מתנדבים". כשלוש שנים מאוחר יותר כבר נפתחה תחנת הכיבוי הראשונה בחיפה, ברחוב פבזנר אשר בהדר הכרמל. בשנת 1940 הוקמה תחנת הכיבוי ליד מטה המשטרה הבריטי בחיפה ופעלה תחת אחריות הג"א הבריטי.
בשנת 1948 עברה תחנת הכיבוי הבריטית לאחריות עיריית חיפה ואילו תחנת הכיבוי של המתנדבים המשיכה לפעול כאגודה נפרדת שמימנה עצמה מכספי תרומות ומסיוע העירייה ומוסדות ציבוריים. כך פעלו, עד שנת 1962, שני שרותי כיבוי אש נפרדים בחיפה, זה לצד זה האחד ברחוב פבזנר אשר בהדר הכרמל והשני בתחנה אשר ברחוב יפו בעיר התחתית.
בשנת 1962, לאחר שפורסם חוק שרותי הכבאות וחוק איגודי ערים, התארגן האיגוד של שלוש-עשרה הרשויות המקומיות בהתאם לצו איגוד ערים שפורסם על ידי שר הפנים.
ספר ייחודי זה שופך אור ומספר את סיפור תולדות מכבי האש בחיפה רבתי, החל מן הימים הראשונים, דרך המאבקים מול שלטון זר עד שהגיע למעמדו ולמקומו הנוכחי כגוף כיבוי חשוב ומשפיע.
ספר זה הנו פרי מחקר מעמיק אשר במהלכו ליקטו המחברים כל שבב מידע שעלה בידם, מארכיונים, מקטעי עתונות ומראיונות עם כבאים לדרגותיהם ולרמותיהם. בצד סיפוריהם המרתקים מביאים המחברים מידע מפורט ורב ערך השופך אור על תולדות כיבוי האש בחיפה רבתי....
|
|
11.
|
|
החוקה היא זו הקובעת את עקרונות היסוד של המדינה, את ערכיה ואת הנורמות הפוליטיות שלה, כמו גם את הכללים שעל פיהם תתנהל המדינה.
החוקה כוללת פירוט של זכויות האדם והאזרח, ולעיתים גם זכויות של קבוצות מיעוטים.
תפקידה של חוקה דמוקרטית להגביל ולרסן את רשויות השלטון, למנוע שימוש לרעה בכח השלטון ולמנוע את עריצות הרוב, להגן על זכויות האדם ועל זכויות המיעוט במדינה.
בחוקה מוגדרות רשויות השלטון, נקבעות סמכויותיהן ותפקידיהן, נוהלי הרכבת הרשויות ויחסי הגומלין ביניהן.
בספרו "מדינת היהודים" הדגיש בנימין זאב הרצל כי "שעה שרוצים להנהיג אנשים רבים, מן ההכרח הוא להניף סמל מעל לראשיהם". ואכן, מדינה ניכרת בסמליה הייצוגיים, בהם: סמל המדינה, הדגל וההמנון.
מדינת ישראל קמה תוך כדי סערת המלחמה על עצם קיומה, כאשר קברניטיה נאלצו לטפל בו זמנית במספר בעיות קיומיות להמשך הדרך.
הכרזת המדינה הביאה עמה גם את המסמך המכונן, מגילת העצמאות, שהיווה מסמך יסוד לקיומה של המדינה הצעירה, כאשר בצד הרקע ההיסטורי, המדגיש את שרשיו של העם היהודי והרציפות ההיסטורית שלו, מאז יצא לגלות ועד ימי שיבת ציון, נמצא גם את החלק האופרטיבי, המפרט את מסגרות השלטון הזמניות ואת ההנחיה לבחירתה של אספה מכוננת אשר תקבע חוקה למדינה החדשה.
ברוח המגילה, התקיים הליך הבחירות לאספה המכוננת, לקראת הכנת החוקה למדינה החדשה. אולם המוסד המכונן הפך עצמו למוסד מחוקק, ושינה את שמו להיות הכנסת הראשונה.
והנה, חלפו עברו להם למעלה משישים שנות עצמאות, כאשר כנסת רודפת כנסת, ונושא החוקה שב ועולה תדיר על סדר היום הפרלמנטרי. אולם כפי שהדיון עולה כך הוא גם ממהר לרדת, עד לפעם הבאה....
|
|
12.
|
|
ד"ר אב"א אחימאיר (גייסינוביץ), היה אחד האישים המרתקים, אם כי מעוררי מחלוקת, שפעלו בהנהגת התנועה הרביזיוניסטית, ושמו נקשר באחת מן הפרשות הדרמטיות ביותר בחיי תנועתו ובחיי הישוב.
פנים רבות לדמותו של אב"א אחימאיר: היסטוריון והוגה דעות, המנסח דרך פוליטית שונה עבור תנועתו, ומנהיג פוליטי חסר פשרות אשר מנסה לעקוף את הדרך הדמוקרטית המסורתית תוך הקמת מסגרת כמו מחתרתית מול שלטונות המנדט.
ד"ר אב"א אחימאיר, האקטיביסט ופורץ הדרך, האמין וגם חינך את נאמניו כי רק באמצעות הדרך המכסימליסטית, הלוחמנית והבלתי מתפשרת בעליל, מול שלטונות המנדט, תוגשם הציונות הרביזיוניסטית ותקום מדינת הלאום היהודית.
אחימאיר לא היה רק נאה דורש, אלא גם נאה מקיים. בצד מאמריו חוצבי הלהבות, הוא לא היסס להתייצב ראשון בכל ארוע, הפגנה או קריאת תגר, ואחריו תלמידיו לדרך. הוא לא נרתע מעימות מול נציגי השלטון, ובשל כך גם הוכה ונכלא, כשהוא רואה בכך חלק בלתי נמנע מן המאבק אותו הוביל.
אחימאיר לווה את המציאות של זמנו, אך ניסה לסלול ולנתב את הדרך ליצירת מציאות חדשה, לאומית, הנסמכת על כוחה, על מוסריותה ועל אמונתה בעתידו של עם ישראל היושב בטח בארצו.
עיון מעמיק בכתביו של ד"ר אב"א אחימאיר מגלה עולם מלא גיוון של הוגה מעמיק, מיוחד, אם גם חריג, אשר נדחה מפני פעילותו התנועתית ואשר מיקד אליו את מירב תשומת הלב הציבורית דווקא בגלל פרשה אשר זעזעה את הישוב היהודי כולו....
|
|
13.
|
|
על ארבעה מראשי העיר חיפה - מוסטפא פאשא אל ח'ליל, איברהים ביי אל-ח'ליל, חסן ביי שוקרי ושבתאי לוי. הקדמה מאת ראש העיר מר יונה יהב...
|
|
15.
|
|
הבחירות לכנסת ישראל קובעות את דמות השלטון במדינה, והן נועדו להבטיח שלטון אשר מושתת על ייצוגיות ועל הסכמה בדבר כללי המשחק הדמוקרטי.
על פי שיטת הבחירות היחסית-ארצית, הנהוגה במדינת ישראל, עומדות המפלגות ולא האישים המרכיבים את הרשימה, כאשר המועמדים לכנסת מחוייבים למצע מפלגתם.
ההתמודדות בבחירות היא, כאמור, בין רשימות, ולא בין אישים, ומשנת 1992, כאשר נחקק חוק המפלגות, רק מפלגה רשומה כחוק אצל רשם המפלגות, או מספר מפלגות רשומות שהחליטו להתמודד ברשימה אחת, רשאיות להגיש את רשימת המועמדים ולבקש את אמון הבוחרים.
אולם חוק הבחירות לכנסת גם מאפשר לחברי הכנסת המכהנים להתפלג או לפרוש מסיעותיהם במהלך כהונת הכנסת וליצור עוד ועוד סיעות חדשות, לרוב שלא על פי רצון הבוחר, אלא כפועל יוצא של אינטרסים אישיים של המתפלגים.
המתפלגים, אשר זוכים לאישור ועדת הכנסת, מוכרים ופועלים כסיעה לכל דבר ועניין, וזכאים למימון מפלגות בהתאם למספר המנדטים שלהם.
בדרך כלל מתרחשות הפרישות בשלהי כהונת הכנסת, לקראת הרכבת רשימות המועמדים לכנסת הבאה, או אף לאחריהן.
הפורשים והמתפלגים מצהירים כי נקטו בדרך זו אך ורק כתוצאה מחילוקי דעות אידיאולוגיים, אם כי לרוב, מהווה צעד זה נסיון להשרדות פוליטית, כאשר מתברר ל"אידיאולוגים" הפורשים מסיעתם כי מקומם בבית הפוליטי הנוכחי שוב אינו בטוח.
ספר זה מלווה את כל הסיעות שפעלו בכנסת, החל מראשית ימי המדינה ועד עצם ימינו אלה, אך נעלמו ולא המשיכו ב"משחק הפוליטי", ואת כל אותם חברי הכנסת אשר פעלו במסגרת סיעות אלה....
|
|
