עם סיום מלחמת העולם הראשונה נוצרה מציאות חדשה בארץ ישראל, כאשר השלטון העותמני הנוגש והמדכא פינה את מקומו לשלטון נאור יותר, שלטון המנדט הבריטי, וזה הביא עמו תקווה לישוב היהודי.
הזמנים החדשים, של שלטון בריטי מתקדם, קשוב ואוהד יותר, הביאו עמם גם את השאיפה לאחד את פלגי הישוב היהודי באמצעות הקמת נציגות ציבורית-פוליטית, אשר תהווה מעין מסגרת שלטונית פנימית, ואשר תייצג את הישוב מול נציגי השלטון הבריטי.
שני הגופים הפוליטיים שקמו היו: אספת הנבחרים והועד הלאומי, כאשר אספת הנבחרים היוותה את המוסד הנבחר העליון של הישוב היהודי, ופעלה כבאת-כח של כנסת ישראל, ואילו הועד הלאומי, אשר נבחר על ידי אספת הנבחרים ופעל בשמה ובסמכותה בין כינוס לכינוס של האספה, היה המוסד המבצע והמנהל העליון של הישוב היהודי המאורגן.
המערכת הפוליטית של הישוב פיתחה דפוסים של "מדינה בתוך מדינה", והיא התאפיינה בדפוסי חיים ומסגרות אירגוניות דינמיות ויצירתיות.
באמצעות גופי ממשל אלה, נוצרו הכלים השלטוניים המרכזיים לארגון הישוב – אספת הנבחרים, המוסד הלאומי העליון, שפעלה כאספה לאומית, ונבחרה על פי מפתח פוליטי, והועד הלאומי, אשר שימש מטעמה כרשות המבצעת.
ספר זה מלווה את מוסדות השלטון של היישוב היהודי, מאז ימי הבראשית של המנדט הבריטי בארץ-ישראל, ועד ראשית הצעדים לקראת הקמתה של מדינה יהודית עצמאית.
