יצחק טבנקין היה המנהיג הבלתי מעורער של הקיבוץ המאוחד, ואחד מדבריה העיקריים של התנועה הקיבוצית, אשר עיצב שילוב מקורי משלו בין סוציאליזם ללאומיות תקיפה. הוא ליכד וגיבש תנועה קיבוצית אשר ראתה באקטיביזם הציוני-סוציאליסטי עקרון אידיאולוגי ראשון במעלה.
הוא האמין כי בני האדם יהיו נושאי האידיאלים, אשר ישתלבו במהלך המהפכני-החלוצי, תוך כדי השתלבותם בתנופת העשיה היוצרת.
טבנקין לא היה איש המעש, אלא רב, מורה ומתווה דרך לחבריו-תלמידיו. הוא העמיד בראש מעייניו את סיסמת 'ההגשמה העצמית' כיסוד להשתלבותו של היחיד במהלך החברתי המקיף, גם מעל מימוש שאיפותיו הפרטיות.
יצחק טבנקין לא העלה את תורתו על הכתב, והיו אלה תלמידיו שאספו, ערכו ודאגו כי דברי הגותו יקובצו ויודפסו.
תרומתו לעין-חרוד ולקיבוץ המאוחד אינה מתמצה רק במונחים אידיאולוגיים, אלא דווקא השילוב המיוחד בין דרך חייו ואופי מנהיגותו, כמו גם הזדהותו המלאה עם קיבוצו ועם תנועת הפועלים הציונית, הם אשר קיבעו את מיקומו המיוחד בין מנהיגי תנועת העבודה הישראלית.
טבנקין האמין וחינך את נאמניו וממשיכי דרכו, כי באמצעות הקיבוץ המאוחד תוגשם הציונות הסוציאליסטית.
כמו עמיתיו להנהגת תנועת העבודה, בהם אליהו גולומב, ברל כצנלסון ויוסף טרומפלדור, האמין טבנקין בערך המוסרי של כיבוש העבודה והעשייה הבטחונית.
ארץ-ישראל, כמולדת העם היהודי, והמדינה היהודית כמטרתה של הציונות - היו אבני-יסוד בתפיסת עולמו.