“נעמי שי מספרת סיפור המבוסס על חוויות שלה כילדה בשנות החמישים בחיפה. ביום בהיר אחד היא מגלה משהו שלא היתה אמורה לגלות, ויחד עם חבר טוב היא מחפשת מה עוד לא מספרים לה.
אז מסתבר שדווקא מי שחשבה שרוצה להסתיר, רוצה לספר ולחלוק.
מבלי לספיילר יותר מדי (וזה גם די ברור מההתחלה), אפשר לומר שהספר חושף טפח מחוויות של ילדים מסויימים בשואה (על מה עוד אפשר לדבר בשנות החמישים ?), אבל גם כשהוא עצוב הוא לא מאוד”
