זה הספר השני באותה סידרה שקראתי לאחרונה. נדבן אלמוני השאיר אותם (ועוד כמה) אצל "תחנת הספרים" במושבה הגרמנית.

מאחורי הדמיון במתכונת (עשרים וחמש פרשיות מחיי האיש, מאוירים ומנוקדים), ההבדלים בולטים.

בעוד שרבים מהקטעים על הרבי מלובביץ מדגישים את כשרונו לראות עתידות ונסתרות, הקו השכיח ביותר בסיפורים על הרב עבדיה יוסף ("מרן") מדגיש את בקיאותו המופלגת בכתבי הקודש.

מעשי מרן משתלשלים בארץ ישראל,

ספר לילדים, עשרים וחמש פרשיות מאוירות ומנוקדות מחיי הרבי מלובביץ (או בשמו המלא, כ"ק אדמו"ר הגה"ח רבי מנחם מנדל שניאורסון זיע"א). הסיפורים מעניינים ומגוונים, עם דגש על כשרונו להבין את הנפלא משאר הבריות, על למדנותו המופלגת, ועל מעשי צדקה.

אני אוהב לקרוא עברית מנוקדת; זה כמו שיעור מתגלגל בדקדוק, אבל בלי מאמץ. הפעם למדתי שכל החיים אני אומר משהו לא נכון: יש לומר "יָתֵר על המידה" (ולא "יֶתֶר...")

בגיל שיש לשבע , הרבה ילדים מתלבטים בבחירת סוגיית
הספרים,כי הם רגילים לקחת ספר קטן לקרוא אותו בנשימה
ולהחזיר למדף.
אני תמיד מסבירה לילדים במסגרת עבודתי איתם,שצריך להתחיל לקרוא ספרים קצת יותר רצניים ואם מתעייפים יש
סמניה,ואפשר להמשיך לקרוא למחרת.
אז משלילה היא פיתרון,הוא קומץ סיפורים לפני שינה.
עוזר לילדים למעבר לספרים שהעלילה בהם קצרה .
מסיימים את הסיפור ואפשר להמשיך לקרוא אותו מחר.