ישראל (אנטון) פנקס, נולד בסופיה, בולגריה בכ"ד בשבט תרצ"ה, 28 בינואר 1935. בגיל 6 נתייתם מאביו והוא עבר להתגורר אצל סבו וסבתו. עלה ארצה עם אימו ב-1944. בין השנים 1944 עד 1947 התחנך בכפר הנוער בן-שמן ומאז הוא תושב תל-אביב. אחיו הבכור נפל בקרב על אשדוד בתחילת מלחמת השחרור. עם תום לימודיו בבית-הספר התיכון שרת בצה"ל, בין היתר ככתב-צבאי. לאחר שחרורו מצה"ל היה מספר שנים עורך לילה בסוכנות הידיעות "יוניטד פרס" הוא ערך ותירגם ספרים ומחזות והחל לפרסם שיריו בעיתוני הארץ ב-1951. שיריו תורגמו לשפות שונות וזכה במספר פרסים ספרותיים, כולל פרס ראש-הממשלה ליצירה ובפרס-ישראל לשירה לשנת תשס"ה (מנימוקי השופטים: "מאז ספר שיריו הראשון 'ארבעה עשר שירים' שראה אור ב-1961 הולך ישראל פנקס בנתיב יצירתי עצמאי. תמיד נשמר מצעקנות ומחנופה לקוראים, שירתו מלוטשת וחושנית, שפתו ממזגת מסורת וחידוש, ויצירתו ירשה נכסים תרבותיים של העבר והוסיפה להם מקוריות ורעננות") מחלק זמנו בין תל-אביב ופאריס. בעבר ניהל שתי גלריות לאמנות בתל-אביב. כמו כן כתב רשימות על ציירים ישראלים, השתלם בספרות ואמנות בלונדון ובפאריס ופעל כיועץ וכמומחה לאמנות המאה העשרים. לאחרונה התמנה כעורך סדרת ספרי פרוזה בהוצאת 'אבן חושן'. נשוי ואב לשתי בנות.