אנטנות וחיישנים הוא ספרו השמיני של ישראל פנקס, זוכה פרס ישראל לשירה תשס"ה, והוא שלב מאוחר, מרתק, בכתיבתו השירית עד כה.לפנינו תשעים ותשעה פרגמנטים, מעשה-חושב המשלב בין פרוזה לשירה, בין ממשות להזיה, בין רישום יומני כמעט לאפוריזם. פעמים זהו נוסח הנמסר ברוח של דיווח ענייני, נטורליסטי, של זכרון ילדות מעיק, פעמים כזיכרון מבודח, ופעמים כניסיון מעמיק לשחזור קטע של מציאות, או של חלום, שנרשם ביד ספקנית, רועדת, אך תמיד ביד זהירה, יד השואפת לעדות נאמנה ולדיוק מירבי."הפרגמנט הוא, למעשה, סוג של שבר", כותב המשורר, "רישום חלקי, או התחלה של דבר ללא אמצע או סוף מוגדרים. מחשבתנו עשויה לא אחת מ'שברים' כאלה. הפרגמנט איפשר לי להפסיק את הדיווח בנקודה, שבפרוזה משמשת לא פעם כתחילתו של סיפור עלילה. לא מצאתי עניין בעלילה במובן המקובל של המושג, דהיינו בהתרחשות שיש בה ראשית ואחרית במרחב של זמן מסוים. מבחינה זו לפחות הפרגמנט הוא המשך ישיר של הכתיבה השירית שלי ושלב מאוחר שלה."
