גם כשאדם מאוהב שמח עד צואר והאושר רותח מלפפת כל העת איזו יראה לא ברורה מפני שעת בין השמשות מפני אודי החרבות....

כנער לקראת הבר מצווה רחוץ , מסורק , נקי בשעה זרוחה, הולך אל יער המחשבות,יורד במדרגות הצעדים מסתחררים,צומחים כפטריות. הדלת פעורה,יורד בסולמות בין רבוא גחליליות, אשונים פקוחים,פולשים בין שלל האנחות. רוח הלבד מונחת על כתפי,מימין זולגים פתיתי תפילות. איש לא נראה במערומי החלונות. שעון הליל נשא על רוח ההזכרויות, העצים השפילו צמרתם,חבקו בכסיות התמונות המושלגות. בפני האהבה שלא ידעה א ה וב בפני הדמע שידע רק כאוב. העצים עמדו שפופים בפני קנים שננטשו ונקברו בחול עצוב. העצים עמדו שחופים בפני אגל זרע שהרתית ולא ישוב....

"כשאני כותב אני מתקמצן" - אומר רון גרא. הוא מתקמצן אל עצמו - ולא מוותר לנו. ללא ליאות הוא חותר אל התמצית, אל העיקר. מגלה למען כולנו, את עצמו על נס. רון גרא, איש ספרות (שיריו הראשונים פורסמו בילקוט לספרות "קטיף" של עירית פתח תקוה, אחרים ראו אור בספרים: "החטא והתם" ו"בנעלי גרושין") מבקש למצוא, בסוף הכאב, מקום של תם ואמת - ולהתחיל מבראשית. הוא מוכן ל"פשרות", אבל פשרות המכילות פשר. וכן הוא אומר: "אני מוכן להתפייס - אבל ידי ריקות." שירים מתוך הלבה, על ילדות רעועה, בגרות הזוייה, ובשלות חרדה, על כי "השלום כבר כאן," אבל "הוא קר"... והנפש כמהה לשלום חם. סבתו של גרא נהגה לומר לו: "האושר הוא זמני, וכך גם הכאב היא צודקת - אבל בינתיים כואב. שירים נוקבים ואוהבים. הרבה אדם....

אִמָּא מִנֶּגֶד אִמִּי נוֹשֶׁמֶת בִּצְרוֹרוֹת כִּקְרִיאַת סְפִינָה בְּלֵב יָם. חַיֵּינוּ מְקַטְּרִים בִּרְסִיסֵי זִכְרוֹנוֹת מִתַּמְּרִים אֶל שְׁבִיל הֶחָלָב. שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה וּמַזְכֶּרֶת דֶּרֶךְ עָמָל וְדֶרֶךְ מַכְאוֹב כֵּיצַד נִפְתַּלְתִּי וְקַמְתִּי לִהְיוֹת. נִגּוּנֵךְ אִמִּי - חֲלוֹמִי הַקָּרוּעַ, אֵיךְ הֵגַנְתָּ עָלַי מֵאִילָנוֹת מְאַיְּמִים מִשָּׁמַיִם רוֹעֲדִים לִטַּפְתָּ דְּמָעוֹתַי. תּוּגַת כִּנּוֹרֵךְ כָּבְשָׁה כָּל פִּנָּה בִּשְׁתִיקָתְךָ שֶׁעָלְתָה עַל כָּל שְׁתִיקָה. חִוֶּרֶת, מַכְחִילָה, נוֹשֶׁמֶת אוֹתִי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה. בִּי צְמַרְמֹרֶת רֵיחַ עָפָר יָמַי הַמְּבַקְּשִׁים מְחִלָּה מִיָּדֵךְ הַמְּלַטֶּפֶת המלטפה. אִמִּי, עוֹד מְעַט עִם בּוֹא עַמּוּד הָאֵשׁ שֶׁבְּעָנָן תִּתְפָּרֵץ זְעָקָה כְּאוּבָה מִכָּל הַזְּעָקוֹת וְתִנָּשֵׂא מְגִלַּת סִבְלוֹתַיִךְ בְּמוֹתֵךְ הַבִּלְתִּי נִמְנַע. אַתְּ תִּבְנִי תָּוִים שֶׁל אוֹרָטוֹרְיָה אַתְּ תִּבְנִי לָךְ מַלְכוּת בֵּין שִׂיחוֹת מְאוֹרוֹת הַשָּׁמַיִם....

עומד אדם לפני אדם כאילו לא ראהו מעולם מסתכל בו ותוהה: עינים, מצח, חוטם, ידים, רגלים, חגיגה לעינים. כמה צורות חקוקות שם. וכשמסתכל בו באדם מאחוריו בדף החלק של הגב פנה זיוו והלך. רון גרא שר לחייו ולקיום האנושי ומשלב, ושירתו יוצאת מן הלב ונוגעת בכל לב. שיריו מכים ומלטפים בעת ובעונה אחת....

עֶרֶב עֵירֹם בְּעֶרֶב עֵירֹם אֶחָד סוֹקֵר אָדָם אֶת חַיָּיו הַמֻּכָּרִים. בַּיִת מְכוֹנִית חִיּוּךְ אָצוּר בַּזִּכָּרוֹן פֶּרַח שֶׁהִדִּיף בְּחַדְרוֹ צִיּוּר שֶׁקִּבֵּל יָקָר לְלִבּוֹ. וְאֶת מַכְאוֹבָיו. מִכָּאן הוּא פּוֹסֵעַ אֶל הַשִּׁכְחָה...