לפני שבוע בערך טיפסתי למדף הגבוה ההוא, בו נשמרים ספרי ילדותי כדי לחפש ספר מסוים ובום, הספר הזה נפל עלי.
בום, נזכרתי בסיפור.
סבתא שברחה עם סבא מחבל טירול קצת לפני שצלב הקרס כיסה את החבל הזה
הייתה חוזרת לשם כל שנה כמעט, החל בשנות השבעים.
האם זו הייתה בריחה קבועה מאפריקה המנטלית והפיזית בה חייתה, אל נוף הולדתה?
האם כמיהה לשחזר את שאינו ניתן לשחזור? כי מן הידועות היא שאף בן אנוש לא מסוגל "לחזור ה

שלום לכם,
ברצוני לערוך עימכם ניסוי קטן. אני עומד לכתוב מילה, מילה אחת בלבד, ובקשתי היא שתחשבו על המילה הזאת, על כל מה שהיא מעוררת בכם, על כל המחשבות, הזיכרונות והדימויים שצצים בראשכם בעקבות המילה הבודדה הזו שאני עומד להקליד אם זה בצליל, מראה או אפילו ריח/מגע אם מישהו באמת ירחיק לכת.
נסו לרוקן לרגע ראשכם ממחשבות, נשמו 2-3 נשימות עמוקות, עצמו עיניים לשנייה אחת בלבד, פיקחו אותן באיטיות, מוכנים?

הספר הזה מצוי עד היום ברשימת הספרים ה"מוחרמים" בארה"ב- והיה שם לפחות בתשעים השנה האחרונות!

מי לא שנא אותו? ההורים, הספרנים, המחנכים, העיתונאים והמוציאים לאור. מי כן אהב אותו? כל שאר העולם. כ ו ל ם מהודו עד כוש. מאז התפרסם בשנת 1912 ( 1914) הפך גיבורו של הספר להיות נכס תרבותי, מושא לסרטים, ספרי המשך, תכניות רדיו, טלויזיה, משחקי קלפים ומשחקי מחשב אבל יותר מהכל הוא הפך להיות חלק בלתי נפרד מחיי כול