אני חושב שאת יפה בכל הצבעים. אני סוגר מעגל וממלא אחר רצונך, נורית, ומוציא לאור את אסופת הסיפורים שכה רצית לפרסם. סיפורים שכה אהבת לכתוב בשפה חיננית וישירה המובנת לכל. סיפורים שנבטו והבשילו כפרי עסיסי מתוך ראייה חדה, מעמיקה ומלאת השראה של פגישות עם אנשים, עם המשפחה והקיבוץ, בעבודתך כמטפלת משפחתית. סיפורים בשלל צבעים וגוונים, סיפורים מעוררי מחשבה שיש בהם אקטואליות מעבר לזמן ושניחוחם לא פג. הסיפורים הקצרים היו הדלק שהזין את בעירת כתיבתך השופעת, שבאה לידי ביטוי בספרייך ובשירייך אלה שראו אור ואלה שעדיין מחכים לפרסום. את מלאכת כתיבת הסיפורים למדורי העיתונים השונים עשית כמשרתת בקודש, ביד קלה ובוטחת, בלב אוהב ודואג. בעין בוחנת ובכישרון רב חדרת לעולמם של אנשים, נשים וטף. לא אשכח איך זהרו עיניך היפות כשהסיפור ראה אור, או כשהקוראים הנאמנים הגיבו בטלפון או בכתב, כפי שאחד מהם היטיב לכתוב: "בשבילי הסיפור הוא כמו סיפור עם, סיפור המשמש כדי להגיד הרבה מילים, להטיח בלי לפגוע, לרמוז בלי להגיד". שלמה לשם נורית לשם נולדה בקיבוץ שער הגולן ונפרדה מאתנו בקיבוץ אורים, שם הקימה את משפחתה. לאחר שנות הוראה וניהול בבית הספר בקיבוץ, למדה עבודה סוציאלית ופסיכולוגיה ועסקה בטיפול משפחתי. במשך השנים ניהלה את תחנת אשל הנשיא, וטיפלה בשער הנגב ותל אביב. מגיל צעיר נחונה בכישרון כתיבה ויצירה בתחומים מגוונים. נורית שימשה כעורכת העלון בקיבוץ, כתבה וחיברה מחזות זמר שהומחזו והועלו על במות שונות. כן פרסמה מאמרים אקדמיים שעסקו בנושאי הפסיכולוגיה והטיפול המשפחתי. ספרה הראשון "שירת הדשא" (יד טבנקין 1991, מהדורה מורחבת ירון גולן 1997 ) עורר הדים, הומחז והועלה על במת תיאטרון הנגב. "עדות צולבת" (כתר 1994), רומן מתח פסיכולוגי, עסק במצבה של האשה. "במדרכות" (ידיעות אחרונות 1996 ), שלוש נובלות מתח פסיכולוגיות המתרחשות בקיבוץ. במדורים ובטורים אישיים בעיתונים "הקיבוץ","דבר" ו"ליידי גלובס", כתבה מזווית ראייה ייחודית על בעיות שעמדו על סדר היום הציבורי והקיבוצי. אסופת "סיפורים מחדר המשפחה" רואים אור בספר זה....

"אני עושה את הסיבוב המוכר והמכוער כל-כך, מהמדרכות אל הדשא, ובזהירות... פעם ראיתי אותם מתגלגלים על השטיח, פעמיים ראיתי אותם עסוקים בריב גדול. על-פי הפנים ותנועות הידיים הבנתי שהם רבים. הזכוכית שמרה את קולותיהם פנימה. פעמים רבות ראיתי רק חושך. הבמה נשארת לי שאמלא אותה בדמיוני הארור, הפורה." נורית לשם כתבה שלוש נובלות מתח-פסיכולוגיות, בשתיים מהן מתרחש רצח, באחת נסיון-לרצח. מקום ההתרחשות בכולן הוא קיבוץ. המדרכות הן מדרכות הקיבוץ. לסיפוריה של נורית לשם יש קצב מהיר, קצר-נשימה כמעט, כאילו דוחק בה מישהו לפענח את המיסתורין. מבעד לסיפור-המתח נפרשות מערכות-יחסים מורכבות, קשות ומכאיבות במשפחה ובקיבוץ, והדמויות, חיות ואמינות. מספרות את עצמן באמצעות דיאלוגים תמציתיים, ענייניים ויחד עם זאת כנים וקולחים בטבעיות. שלוש הנובלות משקפות תמונה מרתקת ולא שיגרתית של חיי הקיבוץ ומאירות, כל אחת מזוית אחרת, נושאים שצפים ועולים כמעט במרומז: ילדי-החוץ ("לא עורב, לא יונה"); החריגים בקיבוץ ("במדרכות"), המרפאה ("חולה אהבה") ואחרים. "חדר האוכל, עם כל המבטים עלי, ממש לא בראש שלי היום. מחר ארים את עצמי, אבלע מוט ברזל ואלך ישר אל חדר האוכל - היום אתפנק קצת להיות במסתרים." ("במדרכות") ...