"אני עושה את הסיבוב המוכר והמכוער כל-כך, מהמדרכות אל הדשא, ובזהירות...
פעם ראיתי אותם מתגלגלים על השטיח, פעמיים ראיתי אותם עסוקים בריב גדול. על-פי הפנים ותנועות הידיים הבנתי שהם רבים.
הזכוכית שמרה את קולותיהם פנימה.
פעמים רבות ראיתי רק חושך.
הבמה נשארת לי שאמלא אותה בדמיוני הארור, הפורה."
נורית לשם כתבה שלוש נובלות מתח-פסיכולוגיות, בשתיים מהן מתרחש רצח, באחת נסיון-לרצח. מקום ההתרחשות בכולן הוא קיבוץ.
המדרכות הן מדרכות הקיבוץ.
לסיפוריה של נורית לשם יש קצב מהיר, קצר-נשימה כמעט, כאילו דוחק בה מישהו לפענח את המיסתורין.
מבעד לסיפור-המתח נפרשות מערכות-יחסים מורכבות, קשות ומכאיבות במשפחה ובקיבוץ, והדמויות, חיות ואמינות.
מספרות את עצמן באמצעות דיאלוגים תמציתיים, ענייניים ויחד עם זאת כנים וקולחים בטבעיות.
שלוש הנובלות משקפות תמונה מרתקת ולא שיגרתית של חיי הקיבוץ ומאירות, כל אחת מזוית אחרת, נושאים שצפים ועולים כמעט במרומז: ילדי-החוץ ("לא עורב, לא יונה");
החריגים בקיבוץ ("במדרכות"),
המרפאה ("חולה אהבה") ואחרים.
"חדר האוכל, עם כל המבטים עלי, ממש לא בראש שלי היום. מחר ארים את עצמי, אבלע מוט ברזל ואלך ישר אל חדר האוכל - היום אתפנק קצת להיות במסתרים."
("במדרכות")