גילוי אמריקה וכיבושה היה תהליך ממושך בן מאות שנים מבחינה מעית ורוחנית כאחד - חוויה סגולית של גילוי והתמודדות מפרכת עם עולם בלתי נודע, אשר שולב אט אט ביקום הרעיוני ועולם הדמיון של בני אירופה הנוצרית. תיאור תהליך רוחני מורכב וחשוב זה מהווה את התכלית העיקרית שעמדה ביסוד הכנת אסופת המקורות המונחת עתה בידי הקורא. מעניינה הוא להאיר את תהליך 'הגילוי' הרוחני של העולם החדש של אמריקה ושילובו בעולם המושגים של בני הציביליזציה הנוצרית באירופה, באמצעות שורה ארוכה של תעודות ומקורות שנכתבו על ידי ספנים ומגלי עולם נועזים, הרפתקנים ויזמים רודפי בצע, כובשים ולוחמים אכזריים, מושלים ומדינאים רבי עוצמה, מיסיונרים בעלי השראה ומארטירים רבי הקרבה, חוזים ויוצרי אוטופיות נשגבות, בין המאות החמש עשרה והשבע עשרה. ד"ר אביהו זכאי הוא מרצה בכיר בחוג להיסטוריה ובחוג ללימודים אמריקניים באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו Exile and Kingdom: History and Apocalyse in the Puritan Migration to America, ראה אור בשנת 1992. ספר נוסף מפרי עטו, Theocracy in Massachusetts, עתיד לראות אור בקרוב....

טראומה, בייחוד טראומה פוליטית, תמיד מותירה חותם על היצירות שנכתבו בעקבותיה, למרות מאמצינו להסתיר אותה מאחורי מסך של למדנות ושפה זהירה. ספרם של אביהו זכאי ודוד ווינשטיין דן בכתבים של הנס בּארוֹן, אריך אוּארבך, ליאוֹ שטראוס וקרל פּוֹפּר, תוך כדי הצבתם בהקשר החברתי, האידיאולוגי והפוליטי של זמנם. אנשי הרוח היהודים האלה, דוברי הגרמנית, שבדרך כלל לא עוסקים בהם במשותף, נמלטו מיבשת אירופה עם עליית הנאציזם בשנות ה-30. אצל כל אחד ואחד מהם חולל האסון הפוליטי של הפשיזם האירופי גם משבר אינטלקטואלי עמוק, ולכן הם הפכו את עבודותיהם למאבק נגד הנאציזם והפשיזם בשנות ה-30 וה-40. אוארבך נאבק בפשיזם על ידי דחיית הפילולוגיה הארית; בארון על ידי הפרכת האידיאולוגיה הפולקית של ההיסטוריה; שטראוס באמצעות הפולמוס שלו עם ההיסטוריציזם של מקיאוולי והובס בתור מקור לניהיליזם הפוליטי הגרמני המודרני; ופופר תקף את המהותנות המטפיזית ואת ההיסטוריציזם של אפלטון, מכיוון שבהם ראה את מקורותיו הפילוסופיים של הפשיזם. כתבים אלה חוללו שינוי מרחיק לכת בתחומי התמחותם ובדיסציפלינות השונות של עבודתם. בתחום הפילולוגיה יצא אוארבך בספרו "מימֶזיס" נגד הברבריזם של הנאצים והמציא את תחום הספרות המשווה; בתחום ההיסטוריה יצר בארון בספרו "משבר הרנסנס האיטלקי המוקדם" את המסורת הרפובליקנית האטלנטית בהיסטוריוגרפיה; בתחום תולדות המחשבה המדינית חוללו ספריהם של פופר ("החברה הפתוחה ואויביה") ושל שטראוס ("הזכות הטבעית וההיסטוריה") תמורה עמוקה בפילוסופיה הפוליטית שלאחר מלחמת העולם השנייה – הם תיארו את תקופתם כעידן של שקיעה וניוון ולאו דווקא של נאורות וקדמה. פרופסור אביהו זכאי – חבר החוג להיסטוריה, האוניברסיטה העברית בירושלים – הוא מחברם של שמונה ספרים ומעל מאה מאמרים. בקרוב עתיד להתפרסם מחקרו המקיף על הספר "מימזיס" מאת אוארבך, אשר מנתח את כל פרקי היצירה הזאת. פרופסור דוד ויינשטיין מלמד באוניברסיטת ויק פורסט, צפון-קרולינה; היה עמית במרכז לעברית וליהדות באוניברסיטת אוקספורד ובמכון שמעון דובנוב בלייפציג; לימד באוניברסיטת המבורג. חבר כבוד במכון לפילוסופיה של אוניברסיטת אולדנבורג. ...

לצד הרנסנס, גילוי אמריקה, הרפורמציה הפרוטסטנטית וההשכלה, בראשית העת החדשה נוצקו גם יסודות המדע המכניסטי המודרני אשר מסביר את העולם על פי חומר ותנועה בלבד. התגליות של קופרניקוס, קפלר, גלילאו, בייקון, דקרט וניוטון שינו כליל את השקפת העולם של ימי הביניים והביאו להסרת הקסם מהעולם, להרס היקום המהולל של דנטה ומילטון אשר לא תחם גבולות לדמיון האדם. במקום עולם עשיר בצבעים וקולות, מפעים וזורח, מלא בשמחה, אהבה ויופי, המגלה הרמוניה מכוונת ורעיונות יוצרים, בפילוסופיה המכניסטית העולם המשמעותי הוא  עולם קשה, קר, חסר צבע, משולל קול ומת – עולם של כמויות ותנועות הנמדדות בצורה מתמטית ובקביעות מכניסטית.   בהיסטוריה של המדע בעת החדשה המוקדמת דנים לרוב בהתקדמות המדע; מחקרים מעטים, אם בכלל, עוסקים בשאלה כיצד הגיבו בני הדור להרס תמונת היקום המסורתית. הסרת הקסם מהעולם: דת ומדע בראשית העת החדשה דן בהיסטוריה אלטרנטיבית להתקדמות המדע. הוא מגלה את השפעתו השלילית של המדע החדש של הטבע על הגדרות ועיצובים מסורתיים של זהויות דתיות בראשית התקופה המודרנית; כך למשל, המשורר המטפיזי ג'ון דאן התקיף את  האסטרונומיה החדשה, אשר בה השמש היא מרכז העולם ולא הארץ; הוא חשף את "פני יאנוס" של המדע החדש, את הסכנות והאיומים שהפילוסופיה החדשה של הטבע הציבה בפני דפוסי מחשבה ואמונה דתיים-מסורתיים. כמו דאן, גם הפילוסוף בלז פסקל התנגד לפילוסופיה המכניסטית-רציונליסטית של רנה דקרט. הוא הדין ביחס למהפכה שחולל אייזק ניוטון – רבים באנגליה טענו שהמתמטיזציה שלו את עולם הטבע מביאה להסרת הקסם מהעולם, ובכך משנה את יסודות המחשבה והאמונה הנוצרית-מסורתית.   פרופ' אמריטוס אביהו זכאי – החוג להיסטוריה האוניברסיטה העברית – עסק במחקריו הרבים בראשית העת החדשה באירופה ובאמריקה; מחברם של ששה עשר ספרים ולמעלה ממאה מאמרים. ספרו "גלות ופרשנות" (בשיתוף עם דוד ויינשטיין) ראה אור ברסלינג (2014).  ...

פרופ' אביהו זכאי פורשׂ ומנתח בספר זה את קורות חייו, כתביו ויצירתו של הפילולוג היהודי־גרמני הנודע, אריך אוארבך, בהקשר האידיאולוגי, הפילולוגי וההיסטורי הרחב של העידן הנאצי - במיוחד על רקע העקרונות הפוֹלְקיים, השוביניסטיים, הגזעניים והאנטישמיים של הפילולוגיה הארית. פילולוגיה זו, המבוססת על מיסטיקה פולקיסטית והיסטוריוגרפיה נאצית, שעִ קרו את התנ"ך העברי - 'הברית הישנה' - מהתרבות הגרמנית ומן הציוויליזציה המערבית בכללותה, הושתתו על גזענות ושוביניזם, על מיתולוגיות של דם, פולק (Volk) ואדמה, ועל 'קהילת הדם והגורל' של העם הגרמני. הן פיארו את המושג 'תרבות' גרמנית ודחו את ה'ציוויליזציה' האירופית. בתגובה לכך כתב אוארבך את חיבוריו המפורסמים והמהוללים פיגורה ומימזיס, המהווים אפולוגיה (Apologia), כתב ההגנה, על המסורת ההומניסטית היהודית־נוצרית של המערב בזמן שזו עמדה בפני הסכנה הגדולה ביותר לקיומה. בחיבורים אלה, אשר השכילו והפעימו המוני קוראים מאז ראו אור, ביקש אוארבך להציל ולהאדיר את המסורת ההומניסטית המערבית, המבוססת על המורשת היהודית־נוצרית ועל כתבי הקודש היהודיים והנוצריים. זו תרומתו ל'מאבק התרבות' (Kulturkampf), אל מול הפלולוגיה הארית והברבריות הנאצית. אביהו זכאי, פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה של האוניברסיטה העברית בירושלים, הוא מחברם של אחד עשר ספרים ולמעלה ממאה מאמרים. ספר חדש מפרי עטו, :Jewish Exiles and European Tought During the Third Reich Auerbach, Baron, Popper, Strauss, אשר נכתב יחד עם דוד ווינשטיין, עתיד לראות אור בקרוב בהוצאת הספרים של אוניברסיטת קיימברידג', אנגליה....

בשנת 1942 סערו וגעשו הקרבות בסטלינגרד, והג'נוסייד הנאצי הגיע לשיאו. גורל הציוויליזציה המערבית היה תלוי בשׂערה.ספר זה דן בארבעה חיבורים יוצאי דופן בשנה גורלית זו, פרי עטם של מלומדים גולים מגרמניה שיצאו חוצץ נגד הברבריות הנאצית:• "דוקטור פאוסטוס" מאת תומאס מאן (1947),• "המיתוס של המדינה" מאת ארנסט קסירר (1946),• "מימזיס: התגלמות המציאות בספרות המערב" מאת אריך אוארבך (1946),• "דיאלקטיקה של נאורות" מאת מקס הורקהיימר ותאודור אדורנו (1944). עד כה נחקרה המורשת הייחודית של כל אחד מן המחברים האלה בנפרד, ולא נבחן אותו הרגע של שנת 1942 שהיה פרשת דרכים מכריעה בקריירות שלהם. מחבר הספר "העט נגד החרב" בודק כל חיבור לגופו, מסביר את ההקשר של יצירתו, ומאיר את הקשרים שבין ארבעת החיבורים האלה. מחבריהם קראו בהם למלחמת תרבות דחופה ומקיפה כנגד הברבריות הנאצית, ובתוך כך שינו את קווי המִתאר ואת התכנים של ההיסטוריה האינטלקטואלית המודרנית. ...