קראתי את רשלנות וזו הייתה עבורי חוויה קשה ולא נעימה. הספר עוסק באובדן, אך הכתיבה, הדימויים והבחירות העלילתיות עוררו אצלי תחושת מועקה וניכור, במיוחד כלפי חלק מהדמויות. אני מבינה שיש קוראים שימצאו בו עומק ועניין, אבל עבורי הוא לא עבד והשאיר תחושת ריקנות. זו חוויה אישית בלבד, לא קביעה כללית.

פרל ילדה בסך הכל בת שמונה,אשר
חיה עם אמה ואחיה.
יום אחד בזמן שהילדים משחקים בשכונה,מגיע אדם
מטורף והורג כמה ילדים מהשכונה ומתוכם גם אח של פרל.
פרל היא היחידה אשר נוצלה מהארוע.
פרל עם כל הצער והיגון שלה,מצליחה להחזיק מעמד
עם אימא אשר נכנסת לדיכאון וישנה כל היום.
אנה אשר ביתה נעלמת ים אחד ותחושת הבטן שלה מבשרת לה
שבתה קרה לה הרע מכל מצליחה לשכנע שוטר עם רצון טוב לעזור
לה לדעת מה עלה בגורל ב

רשלנות הוא ספר מקסים על משפחה חד הורית שהאם בה גם ככה לא מתפקדת בעיירה שבה מתרחשת טרגדיה כשאב פרוד רוצח בטירופו מספר ילדים וגם את אחיה של הגיבורה , ילדה בת שמונה שדואגת לאמה וגם לאחיה הקטן עד מותו.
העלילה מתרחשת במעין 3 רבדים וסיפורים מצטלבים שבמרכזם פרל שמנסה תמיד לעשות את הדבר הנכון - דבר שמעלה תהיות מי בעצם דואג לה.
והאם הרשלנות היא בעצם רק ברצח שלא נמנע, כי אם באופן שבה הסביבה מתייחסת לילד