קובץ של 6 סיפורים שעוסקים באנשים בשולי הקהילות בהן הם חיים לרוב רווקים מזדקנים
החווים אהבות מאוחרות או קצרות ולכולם סוף טרגי. ניכר שהמחבר בעל יכולת תיאור מעולה
ורגישות לנפש גיבורי סיפוריו המשובצים בשירים מפרי עטו, אבל המסר אינו ברור, האם הערירות
היא קללה שצריך להימנע ממנה ? האם על החברה להיות יותר פתוחה לחריגים שבה ? ואולי
המחבר <mark>אלישע פורת</mark> ז"ל פשוט ביטא את רגשותיו הקשים בעקבות מלחמות ישראל שח

קובץ סיפורים מיוחד, שמתאר תקופה והוויה בתולדות הארץ הזאת. הספר מלא כאב ורגש אך גם תכלית ברורה. הנושא המרכזי של הסיפורים הוא השירות הצבאי- בעיקר במילואים- ולא בסגנון של גבעת חלפון אלא של אנשים פשוטים שחווים את המשמעות של הגנה על הארץ. יופיה של הארץ מתואר ברגישות, לצד סיפורי מוות וחיים בה.
<mark>אלישע</mark> עצמו, מהיכרותי עימו, הוא אדם מיוחד ויצירתי, קיבוצניק ונוטע, שיודע להפוך את חויותיו- לשיר וסיפור...