כלבה פצועה מובאת למעון לחיות עזובות בעמק האלה. זיכרונה אבד לה ואין עליה כל סימן מזהה - לא קולר ולא שבב, ממנו יוכלו המטפלים ללמוד למי היא הייתה שייכת. דליה ויורם המטפלים בבעלי החיים שבמעון נותנים לה שם זמני – דידי. בתוך הכלוב, בו היא שוהה עם שלושה כלבים עזובים אחרים נרקמים יחסים, כמו אנושיים. כלב כלב ואופיו, אך את לב כולם מפעמת כמיהה אחת – להיאסף על ידי אנשים ולזכות בבית חם ואוהב. דידי שאינה זוכרת דבר על עברה מנסה לברר את זהותה. בסיוע חבריה לכלוב היא מתגנבת בלילה חשוך לגבעות הבר שמול המעון, שם היא פוגשת בשועל. כשהיא עונה ליללתו היא נזכרת בילד ובמשפחה שאהבה, אך אינה יודעת איפה הם גרים, איך נפצעה ומי הביא אותה למעון. מתוך דחף קדמוני מתקשרת דידי לשועלים, העוזרים לה למצוא את דרכה אל ביתה, ויחד עם חבריה המסייעים בידה, זוכים השלושה למשפחה אוהבת ומסורה. עדנה קפלן-הגלר, המעידה על עצמה שמאז הביאו לה הוריה כלב בילדותה, תמיד יש כלב בביתה. מספרת מתוך אהבתה לכלבים את סיפורה של דידי. זהו סיפור על יחס עמוק ואהבה עזה בין כלב לאדם; על קשר קדום וחזק בין כלבי בית לשועלי הבר; סיפור על הטיפול המסור של עובדי המעון בכלבים העזובים – אך מעל לכול זה סיפור על הרצון להיות שייך ונאהב בבית משלך. הסיפור המיוחד הזה, המסופר מפיה של הכלבה הפצועה, המתגעגעת למשפחתה, לוקח את הקורא אל נופי הבר של שפלת יהודה, אל החיים הרחוקים מהעין של שועלי בר וכלבים עזובים, מתייחס לאפשרות של קשר ביניהם. הסיפור מסופר מזווית ראייה אוהבת ורגישה. עדנה קפלן-הגלר היא ד"ר לפילוסופיה וסגן נשיא בדימוס בבית המשפט המחוזי של תל-אביב יפו. כיום היא מרצה למשפטים במוסדות להשכלה גבוהה. עדנה קפלן-הגלר היא כלת פרס רוזן למשפט ופרס צלטנר למשפט וחברה. אם לשתי בנות וסבתא לנכדים. דידי שם זמני הוא ספרה השני לקוראים צעירים. זגני אורמוט דורבין – היא מאיירת צעירה, שסיימה לא מכבר את לימודיה בבית הספר לעיצוב שנקר. זהו הספר הראשון שהיא מאיירת....

בְּיוֹם הֻלַּדְתָּהּ הָאַחַד–עָשָׂר מַחְלִיטָה נָמָה הַנְּמָלָה הַחְלָטָה אַמִּיצָה: הִיא תְּגַלֶּה מָה עָלָה בְּגוֹרָלָם שֶׁל הוֹרֶיהָ, שֶׁעִקְבוֹתֵיהֶם נֶעֶלְמוּ בַּשִּׁטָּפוֹן הַגָּדוֹל, וְהִיא תֵּצֵא לְחַפֵּשׂ אוֹתָם לַמְרוֹת הַסַּכָּנוֹת הָרַבּוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ. נָמָה יוֹצֵאת לְבַדָּהּ לְמַסָּע אָרֹךְ וְרַב תַּהְפּוּכוֹת, שֶׁבְּמַהֲלָכוֹ הִיא פּוֹגֶשֶׁת יְצוּרִים מֻפְלָאִים וְלוֹמֶדֶת מֵהֶם דְּבָרִים שֶׁלֹּא יָדְעָה עַל מִשְׁפַּחְתָּהּ, עַל בְּנֵי עַמָּהּ, עַל אוֹיְבֵי הַשֵּׁבֶט שֶׁלָּהּ מִיָּמִים יָמִימָה, וַהֲכִי חָשׁוּב — עַל עַצְמָהּ. סִפּוּרָהּ שֶׁל נָמָה, שֶׁזּוֹכָה לְתַפְקִיד גָּדוֹל מִכְּפִי שֶׁחָשְׁבָה, הוּא גַּם סִפּוּרָהּ שֶׁל אֱמוּנָה טְהוֹרָה בִּנְדִיבוּת, בַּחֲבֵרוּת אֲמִתִּית, בְּעֶזְרָה הֲדָדִית וּבְשָׁלוֹם כְּנֶגֶד כָּל הַסִּכּוּיִים. עֶדְנָה קַפְּלָן–הַגְלֶר, מִשְׁפְּטָנִית, כִּהֲנָה כְּשׁוֹפֶטֶת בֵּית הַמִּשְׁפָּט הַמְּחוֹזִי בְּתֵל אָבִיב יָפוֹ. הִיא אִמָּא לִשְׁתֵּי בָּנוֹת וְסָבְתָא לִנְכָדִים, וּמִתְגּוֹרֶרֶת עִם בַּעֲלָהּ בְּרָמַת גַּן. עֲלִילוֹת נָמָה הוּא סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן לִילָדִים. דָּוִד גֶרְשְׁטֵיְן, אָמָּן בֵּין–לְאֻמִּי, אִיֵּר סִפְרֵי יְלָדִים רַבִּים וְהֶעֱמִיד עֶשְׂרוֹת פְּסָלִים סְבִיבָתִיִּים בָּאָרֶץ וּבְרַחֲבֵי הָעוֹלָם. הוּא אַבָּא לִשְׁנֵי יְלָדִים וְסַבָּא לְנֶכְדָּה, וּמִתְגּוֹרֵר בִּירוּשָׁלַיִם....

"...דידי הרגישה את ליבה הולם בתוך גרונה. אור קלוש של פנס רחוב הסתנן מבעד לחלון החדר. 'תירגעי', חזרה ואמרה לעצמה, 'תירגעי'. את בבית שלך עכשיו. את כבר לא כלואה במעון לחיות עזובות. חזרת להיות שוּלִי של אורי ושל הוריו מירה ויוסי..." שמה של שוּלי, החיה עם משפחתה באחד היישובים בחבל עדולם, ניתן לה מפני דמיונה הגדול לשועל. כשהיא מגיעה למעון לחיות עזובות ללא סימן מזהה, נותנים לה דליה ויורם, המטפלים בחיות, את השם הזמני - 'דידי'. שוּלי חוזרת לשמה המקורי ולזיכרונה האבוד, רק לאחר שהיא בורחת מהמעון ומוצאת, בעזרת השועלים, את ביתה ואת הילד אורי אליו התגעגעה כל כך. כמו בספרה הקודם דידי שם זמני, מספרת הסופרת עדנה קפלן-הגלר, על הקשר המיוחד שקיים בין כלבי הבית לשועלים ולחיות בר אחרות, החיות בשטחי הבוּר שבין יישובי האדם. קשר קדום זה מעורר רתיעה אצל חלק מהאנשים הרואים בחיות הבר איום על שלומם ובריאותם. הפחד והחשש העולים בלב חלק מאנשי היישוב למחשבה על מגע בחורש בין דידי וחבריה לבין חיות הבר, מגיע לשיאו ולסיומו המפתיע בליל הירח המלא, במפגש טעון בין הכלבים ושועלי הבר לבין בני האדם. הסופרת, המספרת את הסיפור דרך עיניהם של דידי וחבריה, מחייה את רגשותיהם של הכלבים הקשורים בקשר חזק ואוהב לבני המשפחה המגדלים אותם, ונותנת ביטוי לדחפים הקדמוניים הקושרים אותם אל שועלי הבר. עדנה קפלן-הגלר היא ד"ר לפילוסופיה של המשפט וסגן נשיא בדימוס בבית המשפט המחוזי תל-אביב יפו. כיום מרצה למשפטים במוסדות להשכלה גבוהה, כלת פרס רוזן למשפט ופרס צלטנר למשפט ולחברה. אם לשתי בנות וסבתא לנכדים. דידי - פגישה לאור הירח - הוא ספר המשך לספרה דידי שם זמני. ...