ספרים שרוצה לקרוא, הספרים שקראתי ב-2009, ספרים שאני רוצה לקנות, המלצות מאחרים, מתכננת לקרוא, לא לשכוח, הספרייה העברית בברלין, ספרים שצריך לקרוא, פייבוריטס :), מאד רוצה לקרוא, רוצה לקרא, רוצה לקרוא, ספרים שאני רוצה לקרוא, הספר הבא, רשימת קריאה, יום יבוא2, AAA, ספרי קריאה, לא סיימתי, רשימה, ויתרתי, לא שווים את המאמץ, ספרים בהם היחס לנשים מקומם אותי, מדע בדיוני ופנטזיה , ספרות מתורגמת למכירה, פנטסיה ומד"ב למכירה, הנחת כמות - עשרה במאה, פרוזה - ארבעה ספרים ב100 שקלים, פעמיים, קְרִיאַת יַם סוּף, לקריאה עתידית, hjj, הותשתי אז נטשתי, מדע בדיוני, פנטזיה ודיסטופיה, שלוש, פרוזה משובחת למכירה , ספחות צחפתית, ה.ס. 2425 2210- 5697, צרפת (הוצאת נהר ועוד ...), תומחר , לקרוא- חדש, להוציא פרוזה, הספרייה של ש. , רשימה, חדשה, מתי-שהו, אי-שם, בעתיד הנראה לעין, לרכישה , לקנות קנות! , ZN, נובלות לקרוא, משובחים להשיג ולקרוא, להשיג, הו, ספרים שנתתי להם נשיקה אחרי שסיימתי לקרוא, פרוזה ושירה, הגיעו מים עד נטש, 2019 פואנטה℗, מד"ב ופנטזיה, מדע בדיוני ופנטזיה - ספרים למכירה, ספרים שרוצה לקרוא, צריך לקרוא, אוסף ספרי הפנטזיה ומד"ב שלי, נטע, אלו שאני מחפש, ספרים שאני רוצה, הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים, מדע בדיוני, בתקווה, ספרים, הדובדבן, לקרוא! סיפורת, לקרוא לקרוא לקרוא, בערימה, חבל על הזמן... שלכם., ספרים שמכרתי, לנסות שוב [ספרים שנזנחו מחוסר עניין], פרוזה, wishlist, כל ספר שקראתי בחיים למיטב זכרוני, הספריה החדשה, ספרות צרפתית, עוד ...

1.

צל הימים מאת בוריס ויאן "צל הימים" הוא אולי הטוב והקריא ברומנים של בוריס ויאן - רב-מכר מתמשך בצרפת, יש מעט ספרים שעליזותם הצבעונית מתעצמת כך. תוך כדי פיתוח מסקני של המנגנון שלה עצמה, לתחושה מחריפה והולכת שהמשחק אינו משעשע. קמעה-קמעה תופסת מועקה מחניקה את מקומו של הקומי, וזה פה מה שהביא את ריימון קנו לומר על רומן זה כי הוא הכאוב והמטלטל שברומני האהבה בני-זמננו. העולם הפנטאסטי שויאן מגלגלו נראה תחילה כחגיגה משוחררת. ההכל פתוח ואפשרי ובלי מגבלות. אין זו מציאות שרק באחדים ממרכיביה היא שונה מזו שלנו - התזוזה המדהימה קיצונית הרבה יותר. על-פי מפתח המציאות המיוחד לו - זהו עולם בלי "כמו" או "כאילו" כל "כמו" הופך לממש, וכל דמיון - לזהות גמורה במרכיבים. כך נפרצים הגבולות בין תחומים ומוכיח כל שיגרה. אם מלח סופג רטיבות - אפשר לייבש מרבד רטוב במלח גס. אפשר גם לחדד שן-שום באבן משחזת, או לשים, בפועל, רסיסי שמש במצית. צלופח, משום שהוא חי במים, יגיע דרך הברז לטום ממשחת השיניים. ואם עור יכול לצמוח - הוא יצמח גם במצבו המעובד. ואז אפשר, כמו צמחים אחרים, להשקות נעליים שסוליותיהן נשחקו כדי שהעור יצמח. כשיש אהבה באוויר - האוויר חם והאצבע נצרבת. ואם לשימלה יש מחשוף מרושת מאחור - הוא שכבת-ברזל, שאם מעבירים את היד בעדה חוטפים נשיכה, כל תחום מתנהג במונחיו של תחום דומה או קרוב, ויש ערבובים עליזים. יש פיאנוקטייל - פסנתר המפיק צלילים וקוקטיילים, כמו סינסתזיה שהתממשה, ובהיפוך אופייני יש ארנק תנין מעור כסף. תכונותיו של דבר משחררות ויוצאות לעצמאות: בחורות יוצאות מחדר - וכמוהן קולות, ארנקים ופודריות, צבע צהוב של ממחטה נישא ברוח ונוחת על בניין. זהו עולם יצירתי שהכל נזיל בו: רצון הופך לממש, פנים לחוץ, מופשט למוחשי: והאובייקטים מתייחסים אל עצמם. נקודות שחורות על הפנים רואות בראי כמה הן מכוערות וממהרות להסתתר; השמש העצמה משלשלת את התריסים מפניה; רואים את מחשבותיו הכחולות של אדם רוחשות בעורקיו. התוצאה של כל זה היא העצמה של העולם והאצתו: עצים צומחים ופורחים ועושים פרי בן-רגע. התואם הזה בין עולם הדברים לבין התודעה והרגש אופטימי וקליל כל עוד יש במרכז אך אהבה טהורה ותמה. הכפייתיות, השיגרה והפילוסופיה של ז'אן פול סארטר (לא טעות דפוס), בעל 'השש והעין' הם אוייביו של עולם זה. לליבו של סארטר מסתבר לדהמתו - יש צורת מרובע. אכן, מלכתחילה יש גם תקלות קטנות, אך בהמשך הן הולכות ומשתלמות. וככל שמתגבש העולם, מתוך פיתוח עקבי של ההגיון הפנימי שלו - הוא הולך ומכלה את עצמו. כלואה, דווקא משןפ שהוא הגיבורה הנאהבת והפורחת - אין מנוס שפרח נימפיאה יצמח בריאותיה, וסופו לכלותה גם ביתה מתכווץ מתוך מועקה, ובני-אדם מזדקנים תוך שבוע. קולן האוהב, שהמחלה המרוששת מאלצת אותו לעבוד, מצמיח בעזרת חום בטנו רובים מקרקע עקרה, לא פרחים. "האוטופיה" מתנפצת מתוכה אל האסון. בוריס ויאן (1959-1920) - סופר, משורר, מחזאי, פזמונאי, זמר, חצוצרן בלהקת ג'אז, מהנדס במקצועו. דמות ססגונית של האקזיסטנציאליזם, ממקורבי סארטר וסימון דה-בובאר. תהילתו נתבססה אחרי מותו. ...

2.

חרש הלבבות מאת בוריס ויאן בוריס ויאן – סופר, משורר, מתרגם, מחזאי, אך גם פזמונאי, זמר, נגן-ג'אז, ואחת הדמויות הססגוניות של האקזיסטנציאליזם הפאריסי של רובע סן-ג'רמן-דה-פרה לאחר מלחמת העולם השניה. ויאן, שנפטר בשנת 1959, בגיל 39, מהתקף-לב באולם קולנוע פאריסי, לא היה נביא בעירו, וכשהלך לעולמו, היה אלמוני, שרק מתי-מעט הכירו את יצירותיו. תהילתו החלה רק לאחר מותו. אנו מאמינים שהקורא העברי יגלה בספר זה, ובספרים שיבואו אחריו, את טעמו ויופיו. ...

3.

העשב האדום מאת בוריס ויאן

4.

עוד אירק על קבריכן - סדרת פנאי בוריס ויאן

עוד אירק על קבריכן - סדרת פנאי מאת בוריס ויאן

5.

צל הימים (מחודש) מאת בוריס ויאן צל הימים הוא הטוב והמפורסם ברומאנים של בוריס ויַאן – 'ספר פולחן' בצרפת בשנות השישים ורב-מכר מתמשך. עליזותו הצבעונית, רבת ההמצאות הפנטסטיות, הנובעת מניצול עקבי של מנגנון שעל-פיו תכונות הלשון מכתיבות את המציאות, סופה להתגלגל מתוך עקרונותיה-שלה למציאות מעיקה ומכאיבה. זה מה שהביא את ריימון קנו לכתוב על 'צל הימים' שהוא "הכאוב והמטלטל ברומאני האהבה בני-זמננו". העולם הפנטסטי של ויאן נראה תחילה כחגיגה משוחררת. הכל פתוח בו ואפשרי, בלי שום מגבלות. אין הוא 'מציאות' שונה-מן-המוּכָּר רק באחדים ממרכיביה – התזוזה שבו טוטלית. על-פי מפתח-המציאות המיוחד לו, זהו עולם בלי 'כמו' או 'כאילו'. כל 'כמו' הפך למַמָש, וכל דמיון – לזהות גמורה. מחדדים שן-שום באבן-משחזת; שמים רסיסי שמש במצית; משקים נעליים שסוליותיהן נשחקו, כדי שהעור ישוב ויצמח; צלופחים יגיעו דרך הברז לטעום ממשחת השיניים; כשיש אהבה באוויר – הוא צורב את האצבע; ואם לשמלה יש מחשוף מרושת מאחור, המזכיר שבכת ברזל – הרי מי שיעביר דרכו את היד יחטוף נשיכה מִחיה בכלוב. תכונותיו של דבר, שאפשר לדבר עליהן בנפרד בלשון, משתחררות ויוצאות לעצמאות: צבע צהוב של ממחטה נישא ברוח ונוחת על בניין. המופשט הופך למוחשי, הפנים לחוץ, רואים את מחשבותיו של אדם רוחשות בעורקיו. האובייקטים-עצמם מתייחסים אל עצמם. נקודות שחורות על הפנים רואות בראי כמה הן מכוערות וממהרות להסתתר. השמש משלשלת את התריסים מפניה. כל עוד נמצאת במרכזו של עולם זה אהבה טהורה ותמה, שורה בו אופטימיות וקלילות. אויבותיו הן הכפייתיות, השגרה והפילוסופיה של ז'אן פול פארטר (לא טעות הקלדה), שעניינה 'הַשֵׁש והעַין'. ללבו של פארטר, למרבה תדהמתו כשהוא רואה אותו, יש צורת מרובע. אכן, גם בהתחלה יש תקלות קטנות, אך ככל שמתגדש העולם מתוך הפיתוח העקבי של ההיגיון הפנימי שלו – הוא הולך ומכלה את עצמו. כּלוֹאֶה, אהובתו של קולֵן – דווקא משום שהיא פורחת, ונקנים לה פרחים בלי-הרף, והיא מריחה אותם – סופה שפרח נימפיאה יצמח בריאותיה. גם הבית מתכווץ מתוך המועקה, ובני-אדם מזדקנים תוך שבוע. "האוטופיה" הלשונית מתנפצת אל האסון. בוריס ויאן (1959-1920) היה סופר, משורר, מחזאי, פזמונאי, זמר, חצוצרן בלהקת ז'אז, מהנדס במקצועו. היה ממקורבי סארטר וסימון בה-בובואר. תהילתו התבססה לאחר מותו. 'צל הימים', שנכתב ב-1947, ראה אור בעברית בסדרת הספריה ב-1987, ולאחר מספר שנים אזל. בעקבות בקשות של קוראים הוא נדפס מחדש, במהדורה מצולמת, בסדרת הספריה החדשה. לספר מצורפת אחרית-דבר מאת ז'אק באנס....