בוריס ויַאן - 1920-1959, נולד בפרוורי פריז, היה סופר, משורר, מחזאי, חצוצרן ומבקר ג'אז צרפתי. היה מקורב לז'אן פול סארטר ולסימון דה בובואר האקזיסטנציאליסטים, לפורשי התנועה הסוריאליסטית – רמון קנו וז'אק פרבר ולחלוצי תיאטרון האבסורד – יונסקו ובקט.
ניתן לכנות את יצירותיו- פנטזיות אבסורדיות.
מעבר לעבודתו כמהנדס ( ויאן למד פילוסופיה והנדסה אזרחית) מצא פנאי לכתוב שפע יצירות מקוריות וחדשניות: רומאנים, סיפורים קצרים, מאות שירים, מחזות, תסריטים, תסכיתים, תרגומים מאנגלית, מאמרים, רשימות ביקורת על ג'ז ואף לתרום, כחצוצרן וככותב, לסצינת הג'ז הפריסאית באותה תקופה- השנים שאחרי מלחמת העולם השניה.
שני ספריו המפורסמים ביותר הם "עוד אירק על קבריכן" (1946), שהוא הפרובוקטיבי יותר מבין ארבעה ספרים שנכתבו תחת שם העט ורנון סאליבן, (דמות בדיונית של סופר אפרו- אמריקאי שויאן, כביכול, תרגם את ספריו, ובגינם עמד לדין על 'אי מוסריות' ונודע כפרובוקאטור, מה שמנע מהוצאות ספרים מוכרות מלפרסם את ספריו).
ו"צל הימים" (1947),הנחשב לפסגת יצירתו, וזכה, לאחר מותו, למעמד של ספר פולחן.
ויאן מת בגיל 39 מהתקף לב בהקרנת הבכורה של סרט שנעשה על פי ספרו "עוד אירק על קבריכן"
תהילתו החלה רק אחרי מותו. אז הפך לאחד מגיבורי התרבות שהשפיעו על מרד הסטודנטים של שנות ה-60, בעיקר בצרפת.