על אהבה

בימי חיי קראתי עשרות ספרים על אהבה, כל אחד מהם ניסה בדרכו הייחודית לגעת בנפשי. אחדים מבניהם הדהדו אל זיכרונות אהבותיי הנושנות והמעורפלות, בכך הן אפשרו לי לספר אותן לעצמי, להשיב את יופיין וכבודן שנדמה ונשתכחו. האם כעת הן ישובו לחיי כרוחות רפאים שאני מייחל לבואן.

כמו אבלאר כמו אלואיז של <mark>אברהם הפנר</mark>, משך את תשומת לבי בזווית הייחודית שהוא מנסה לספר סיפור אהבה, באמצעות טקסט קלאסי, של מכת

'ספרים לא גדלים על עצים' הוא ספר לתסריטאי החובבן שזו דריכת רגלו הראשונה בתחום. <mark>אברהם הפנר</mark> מסביר לקורא את המושגים הבסיסיים בעולם הקולנוע - מיזאנסצנה, נערת תסריט וכד' - ומנגד גם מכיר לו את החלק הפחות טכני, את ראיית העולם התסריטאית והמציאות ששוכנת מעבר למילים ולדרמות.
הוא מדבר בגובה העיניים - הספר הזה אכן מתאים בעיקר לקורא חסר כל נסיון, שלא למד או עסק בתחום מעולם ושמעוניין להכיר אותו מהצעד הראשון; ה