מעטים הסופרים בכלל ובמאה העשרים בפרט שחוו חיים מלאי מסה ומעש, קצרים ואינטנסיביים כפי שחי אלבר קאמי. בקאמי היו כל היסודות העושים את חייו של אדם למיתוס ספרותי: סופר מהגר שהוא בה בעת בן - בית וזר בשתי מולדותיו, אלג'יריה וצרפת, המנהלות בינהן מלחמה עקובה מדם: שקנה תהילת עולם כבר בגיל שלושים עם פרסום ספרו "הזר", אחת מיצירות המופת של המאה: ששנותיו האחרונות אופיינו בשתיקה שהופרה בגילוי מחדש יותר משלושה עשורים לאחר מותו, עת ראה אור ספרו האחרון "אדם הראשון": סופר שהוא גם עיתונאי, הוגה , מסאי ומחזאי, במאי ושחקן: אינטלקטואל שלחם בעין הסערה בטוטליטריות של הימין במלחמת העולם השניה ובטוטליטריות של השמאל לאחריה. כמו כהן היו המחלה שליוותה אותו, הנשים שהקיפו אותו, ומותו הטראגי. הביוגרפיה המפורטת והמרתקת שכתב אוליביה טוד, המובאת עתה בפני הקורא העברי, חותרת להבין, ותוך כדי כך לפרק, את המיתוס "אלבר קאמי" לחיים של בשר ודם. לספר נוספה אחרית דבר מאת דוד אוחנה....

כריסטוף רוס, עיתונאי ועורך תוכניות טלוויזיה אנגלי-צרפתי, בשנות הארבעים לחייו, נקלע למשבר עמוק ועושה את חשבון הנפש שלו. אכול חרדות, קרוע בין אשתו, שלה הוא נשוי זה יותר מעשרים שנים, לבין ידידתו הצעירה ממנו בשנים רבות, הוא מנסה למצוא תרופה למשברו במסע-חיפוש אחר העקבות האבודים של אביו הלא-חוקי שעזב את אמו, בפאריס של שנות העשרים המטורפות ונעלם אי-שם בסופת מלחמת העולם השנייה. רוס מנחש שאביו יהודי, וחקירתו הנפתחת בעיר וינה, מסתעפת ומתרחבת על פני כל אירופה ומגיעה עד ניו יורק. ה"סרטן" של רוס איננו חולי פיסי, אלא מועקה נפשית כבדה, הדבר שצ'רצ'יל כינה אותו "כלב שחור", הצייר דירר "מלנכוליה" והמשורר בודלר "ספלין". זהו כאב הגילוי העצמי, ההכרה העצמית והידיעה שאדם בוגר אחראי לעצמו ולמעשיו. שנת הסרטן הוא גם בבואה לתקופה מסוימת ולחברה מסוימת, חברת השפע המערבית, עשרים שנה אחרי תום המלחמה. החיפוש ההכרחי אחר השלמות, גילויים של גזע ודת, הרדיפה הנאצית, המלחמות ה"קטנות" – בהשוואה למלחמה הגדולה – כמו מלחמת וייטנאם והאסון בביאפרה של שנות השישים, ההצלחה החיצונית ותחושת הכישלון הפנימית – על כל אלה כותב אוליבייה טוד ברומן אוטוביוגרפי נועז בכנותו ושובר לב. אוליבייה טוד, מבכירי העיתונאים בצרפת, הוא עורך השבועון "ל'אקספרס". ...