“ספר מדהים. בתחילה היו לי מורדות ועליות ובשלב מסוים אף הרגשתי שהמחבר טוחן מים. אבל אז הספר המריא. משפחת אלון הצמיחה לנו אנשים גדולים בכל סקטור - המשפטי, המדיני (להשקפת מפלגתו), הרבני (לאלו שאוהבים אותו) וכן - החופשי והמשוחרר מכבלי המסורת הרבנית. זהו אחד החיבורים המעולים ביותר למען שמירת היהדות והציונות ונגד הטרור הרבני השמרני. לא חייבים להסכים עם כל דעותיו של ארי אלון, אבל חייבים לשמוע אותן ולהתמוד”

“מהספרים שעיצבו את מי שאני. פגשתי אותו בגיל צעיר, ואי אפשר להגזים בהשפעה שלו עלי. ארי אלון פתח לי כאן שער לעולם שלם, בלתי מוכר לי לחלוטין, וחרת אותו בנימי נפשי. עד היום, באותה עוצמה.”

“הספר נכתב בשנת 1990 ואולי בישר את הלמדנות והחקר של ארון הספרים היהודי מנקודת מבט לא אורתודוכסית. הוא מתחיל באפיזודה "נוראה" של רצח אב, שמאוחר יותר מתבררת כמטפורית. השם של הספר בא מגמגום ופיסוק לא נכון של הקדיש: במקום להעצר ב"שמיי רבא", הוא ממשיך וכולל במשפט את "עלמא די.." שתרגומו : "העולם אשר..". אבל בעיני הכותב זהו העולם הארצי, של עמי הארצות. מעליו יש את העולם הנשגב. את שניהם ברא אלוהים, ויש מ”

“מאוד נהניתי מהספר, מהתיאורים על שתי התורות, השוואת התורה לאישה, לימוד תורה, סיפורים תלמודיים והסברים עליהם. הספר היה כתוב בצורה טובה, זורמת, אהבתי את הפרשנויות השונות שלו (כמו למשל השירים של ביאליק, בעיקר שירי ילדים שאנו מכירים כיום כמו נד-נד), ההשוואות ועוד. רק את החלק האחרון "שער האשפתות" לא קראתי. הוא לא נראה לי קשור כל כך לשאר הספר ולכן החלטתי לדלג עליו, מה גם שלא מצאתי אותו מעניין כל כך.”

“ספר מדהים. בתחילה היו לי מורדות ועליות ובשלב מסוים אף הרגשתי שהמחבר טוחן מים. אבל אז הספר המריא. משפחת אלון הצמיחה לנו אנשים גדולים בכל סקטור - המשפטי, המדיני (להשקפת מפלגתו), הרבני (לאלו שאוהבים אותו) וכן - החופשי והמשוחרר מכבלי המסורת הרבנית. זהו אחד החיבורים המעולים ביותר למען שמירת היהדות והציונות ונגד הטרור הרבני השמרני. לא חייבים להסכים עם כל דעותיו של ארי אלון, אבל חייבים לשמוע אותן ולהתמוד”

“מהספרים שעיצבו את מי שאני. פגשתי אותו בגיל צעיר, ואי אפשר להגזים בהשפעה שלו עלי. ארי אלון פתח לי כאן שער לעולם שלם, בלתי מוכר לי לחלוטין, וחרת אותו בנימי נפשי. עד היום, באותה עוצמה.”

“הספר נכתב בשנת 1990 ואולי בישר את הלמדנות והחקר של ארון הספרים היהודי מנקודת מבט לא אורתודוכסית. הוא מתחיל באפיזודה "נוראה" של רצח אב, שמאוחר יותר מתבררת כמטפורית. השם של הספר בא מגמגום ופיסוק לא נכון של הקדיש: במקום להעצר ב"שמיי רבא", הוא ממשיך וכולל במשפט את "עלמא די.." שתרגומו : "העולם אשר..". אבל בעיני הכותב זהו העולם הארצי, של עמי הארצות. מעליו יש את העולם הנשגב. את שניהם ברא אלוהים, ויש מ”

“מאוד נהניתי מהספר, מהתיאורים על שתי התורות, השוואת התורה לאישה, לימוד תורה, סיפורים תלמודיים והסברים עליהם. הספר היה כתוב בצורה טובה, זורמת, אהבתי את הפרשנויות השונות שלו (כמו למשל השירים של ביאליק, בעיקר שירי ילדים שאנו מכירים כיום כמו נד-נד), ההשוואות ועוד. רק את החלק האחרון "שער האשפתות" לא קראתי. הוא לא נראה לי קשור כל כך לשאר הספר ולכן החלטתי לדלג עליו, מה גם שלא מצאתי אותו מעניין כל כך.”