אוקי, קודם כל - רגע של כנות.
סיפורו של חייל לא כתוב מי יודע מה. העלילה לא מלאה בפיתולים מפתיעים והדמויות לא מצוירות ביד אומן.
<mark>ארקדי בבצ'נקו</mark> הוא סופר סביר לכל היותר. מהסוג שמצדיקים דירוג של 3 כוכבים.

אז למה בכל זאת נתתי לו 4?
כי לפעמים התוכן מספיק מיוחד וחשוב, על אף הטכניקה הבינונית.
"סיפורו של חייל" ייקח אותך אל צ'צ'ניה ויציג לך את המלחמה שם מהצד הרוסי, כמו ששום ספר אחר שנתקלתי בו לא עשה.

המלחמה בצ'צ'ניה פרצה ב-1994 וב-1995 גויס <mark>ארקדי בבצ'נקו</mark> בן ה-18 להלחם נגד הצ'צ'נים שמרדו כנגד הרוסים. 3 פעמים הוא היה במלחמה זו: כחייל צעיר, כאיש קבע שהתנדב לחזור לשם משום שזה הדבר היחיד שהכיר כחיים חופשיים ו/או אמיתיים, וכעיתונאי שבא לסקר את הקורות בצ'צ'ניה וסגירת מעגל של 7 שנים.
בבצ'נקו יודע לכתוב. היום הוא עיתונאי במוסקבה, אבל את הספר כתב בזמן אמת והסיקור מורה שאכן מלחמות הן אכזריות, המוות בהן

מזעזע וסוחף. סיפור עוצמתי של כביכול עוד אחד מיני רבים החיילים הרוסים שעברו בצ'צ'ניה (ושנשארו בחיים). הזוועות, הקרבות, הקורבנות, המצוקה והנפש הסדוקה לא השאירו אותי אדיש...קיבלתי מושג כלשהו מה זה מלחמה ומה עובר על החייל הפשוט-("בשר תותחים"), סיקרן אותי לדעת עוד, וביליתי שעות ביוטיוב ו"חקרתי" על העימות. המסקנה שלי היא: אחחח איזה כיף שיש לנו את צה"ל