ג

ג'ון צ'יבר

סופר


1.
ברומאן זה עובר ג`ון צ`יבר מתיאור משפחות מוכרות של אנשים פשוטים לתיאור יריעה מיידית ואוניברסאלית כאחד. זמן ההתרחשות הוא ההווה, הרגע הזה באמריקה. במרכז הרומאן עומדות שתי דמויות, אליוט ניילס ופול המר. שני גברים הנפגשים במקרה ביום-ראשון אחד בכנסייה בבולט בארק. ניילס הוא אדם פתוח ונעים, שתוכו כברו. והמר הוא אדם מסוכן, שתרמיתו מוליכה שולל. שניהם נקשרים בעבותות כוחות מסתוריים, כמו החיים והמוות, שנאה ואהבה, כשני פניה של הנפש האמריקאית, האימתנית והנוגעת-ללב, מצחיקה וכורעת תחת עול-החיים. הדמות השלישית הנשזרת במערכת יחסים מורכבת זו, טוני ניילס, בן 17, הוא זה הנושא את נטל האשמה על כתפיו. כיצד הוא מוצא עצמו מעורב בפרשה וכיצד הוא מצליח ברגע המכריע לצאת ממנה, הוא הדבר המרתק ביותר בספר זה, שהוא היפה ביותר וההרפתקני מבין ספריו של ג`ון צ`יבר. ...

2.
זהו קובץ הסיפורים הראשון שפירסם מחבר "בולט פארק" מזה תשע שנים. שוב אנחנו מוקסמים נוכח תיאור המתרחש בפרברי הערים הגדולות של אמריקה. אנשיו של צ'יבר הם תמימים, מיושנים, מודעים לעצמם, נוגעים אל הלב. אירועים מוזרים כופים עליהם לבחון שוב את הערכים שנאמר להם כי עליהם לתת בהם אמון - הגינות, הגיון, נוסטלגיה ואפילו אמת. אלה אנשים המצליחים להחזיק מעמד גם לאחר האירועים המדהימים האלה, והם יודעים לשמוח על חליפה חדשה, צמיגי שלג, מסיבות, חופים וידידים. ריח הגשם משטה בהם כדי כך שהם חושבים כי הם שוב צעירים... סיפורים מופלאים אלה הם אוסף מיוחד במינו מיצירתו של סופר אמריקאי חשוב. ג'ון ציבר נולד בקווינסי מאסצ'וסטס, בשנת 1912 ולמד אקדמיית תאייר. זהו אוסף הסיפורים השישי שלו. הרומן הראשון שלו "דוח ואפשוט" זיכה אותו בפרס ה"נשיונל בוק". ב-1965 זכה לפרס הובלס לספרות, מטעם האקדמיה לאמנויות של ארצות-הברית. ...

3.
ג`ון צ`יבר, מטובי הסופרים של ארצות הברית בימינו, בחר כרקע להתמודדותו של המשכיל האמריקאי עם עולמו, את ההווי הקשוח, נטול הרחמים של בית הכלא, מאבקי כוח, אלימות, הומוסקסואליות - הקרב על ההישרדות ומתח פרשת הבריחה כובשים את ליבו של הקורא עד העמוד האחרון. ...השתררה אווירת ציפייה שעה ששפן ניער מעט מן החשיש, הושיט יד אל הגיטרה שלו והשמיע ארבעה אקורדים עזים. אחר כך החל לשיר. קולו היה צייצני, מעודן במשלב הבלוגראס העמום שלו, אבל למרות עמימותו וצייצנותו, היה בו גרעין בוטה של אומץ לב. הוא שר: אם השיר היחיד שאוכל לשיר הוא עצוב, לא אשיר כלל. אם השיר היחיד שאוכל לשיר הוא עצוב, לא אשיר כלל. לא אשיר על מתים וגוססים, לא אשיר על יריות וסכינים, לא אשיר על תפלות ועל בכי - אם השיר היחיד שאוכל לשיר הוא עצוב, לא אוסיף עוד לשיר....

4.
5.
6.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ