הרבה ילדים אוהבים לשחק במשחקי דימיון וכאילו. בעיקר הם אוהבים להיות ההורה ואילו הבובה או הדוב הם הילד. עכשיו אפשר לומר לו מה לעשות, להשכיב אותו לישון, להלביש להאכיל, לקחת לגן, ועוד. ספרי ילדים משתמשים לפעמים בטריק דומה-אך-שונה. הם לוקחים סיטואציה מחיי הילד, ומזיזים אותה הצידה, כך שזה לא הילד אלא ארנב, או אריה, או גמד. הכל - רק לא הילד. מבחינה פסיכווגית כנראה לילד קל יותר לשמוע על פחדים של קוף, או ע