ראשית המאה התשע-עשרה הפיחה תקוות בלבותיהם של יהודי גרמניה, ואלה אכן התגשמו אף למעלה מציפיותיהם. בשנים 1816-1871 כמעט הוכפל מספר היהודים במדינות שהתאחדו ב"רייך הגרמני", ועד סוף המאה זכו לאמנציפציה חוקית מלאה. מצד מצבם הכלכלי והחברתי השתייכו כמחצית מבתי האב היהודיים בגרמניה למעמד הבינוני העולה, ובשנת 1932 היו בהם עורכי-דין ורופאים רבים, אנשי מדע, אנשי רוח, יוצרי אמנות וחתני פרס נובל. המפנה לרעה שחל עם עליית הנאצים לשלטון הסתמן עוד בסוף המאה התשע-עשרה כאשר גברה האנטישמיות בכל רובדי החברה הגרמנית. היסטוריון גרמני בעל שם טבע את הססמה "היהודים הם אסוננו" עוד בשנת 1880, והיא התנוססה עד סוף ימי ה"רייך השלישי" על שער הצהובון הנאצי האנטישמי Der Sturmer. היהודים, שחלקו עם רוב הגרמנים את הפטריוטיות הקודחת של ראשית מלחמת העולם הראשונה, היו בשנות המלחמה ולאחר המפלה והקמת הרפובליקה קצרת הימים, למטרה להסתה גוברת. מאמרי הקובץ הזה, המתפרסמים כאן לראשונה בעברית, עניינם לא רק בהתפתחותם הכלכלית והחברתית של יהודי גרמניה - זה תחום העיסוק של רוב מחקריו ופרסומיו של המחבר - אלא כלולים בהם תיאורים של מסכת חיי הציבור היהודיף המאבקים הרעיוניים והפוליטיים בקרבו, הגירתם של יהודי גרמניה לארצות הברית והווייתם בה, הדרתם וגירושם במשטר הנאצי, וחייהם ומותם בגטאות ובמחנות ההשמדה בימי השואה. הד"ר אברהם ברקאי נולד בברלין, והיידיש היא שפת סביבתו. עלה ארצה בראשית 1938 ולמד בבית-הספר החקלאי ´מקווה ישראל´´. ממייסדי קיבוץ להבות הבשן וחבר בו כשבעים שנה. היה חבר הנהלת מכון ליאו בק ירושלים, ובשנים 1995-1997 היה היושב ראש. מספריו יצוינו כאן הכרך הרביעי "התחדשות וחורבן" (עם פול מנדס-פלור) של "תולדות יהודי גרמניה בעת החדשה", ירושלים 2005; Wehr Dich! Der Centralverein deuscher Staarsburger judischen Glaubens 1893-1938, Munchen 2002...

בשנים הראשונות של שלטון הנאצים עדיין האמינו רוב יהודי גרמניה שיש להם עתיד במדינה שהיתה מולדתם ומולדת אבותיהם מדורי דורות. כדי לעמוד בגזרות שנחתו עליהם הידקו וריעננו מוסדות קיימים והקימו חדשים בכדי למצוא משען וסעד בעזרה ההדדית של אחים לצרה. לנוכח התנפצות התקוות של התבוללות ואינטגרציה, היו מעט השנים שאחרי 1933 לרבים מיהודי גרמניה תקופה של התכנסות והתוודעות רוחנית ותרבותית. בכל אלה נועד לרב ליאו בק מקום מרכזי. הוא היה האישיות הבכירה, המקובלת על כמעט כל הזרמים ביהדות הגרמנית, והיה זה אך טבעי שנבחר לעמוד בראש מוסדותיה המרכזיים בתקופת הדמדומים שלפני חדלונה. לאחר גירוש רוב היהודים למחנות ההשמדה הוא מילא תפקיד גם ב"מועצת הזקנים" של גטו טרזינשטט. וכמו רבים מאלה שנטלו על עצמם את עול המנהיגות של קהילות וציבורים יהודיים בתקופת השואה, היו גם דמותו ופעילותו של ליאו בק, שזכה לשרוד, נושא לדיוניהם ואף לביקורתם של ההיסטוריונים. בשער הראשון של הספר מובאים פרק ביוגרפי כללי ומספר מאמרים העוסקים בעיקר בפעילותו הציבורית וההגותית של בק בשנים 1933 .1945 - בשער השני נבחרו מתוך כתביו של ליאו בק כמה מן החיבורים ההיסטוריים והחינוכיים, רובם בעלי אופי פובלציסטי, שנכתבו באותה התקופה או בסמוך לה. רוב חיבוריו העיוניים, שהוציאו לליאו בק שם בעולם של הוגה מעמיק בפילוסופיה הדתית, חוברו לפני התקופה הזאת. על כן רחוק המבחר שלפנינו מלמצות או אף מלהדגים די הצורך את יצירתו הספרותית - הגותית, שרק חלק ממנה תורגם עד כה לעברית....

שאלנו את עצמנו פעמים אין-ספור: האם נהגנו נכון כאשר ניסינו במשך שנים להגן על העמדות ולשמור עליהן [...] האם לא היינו צריכים לומר מיד בהתחלה: הכל אבוד! הצילו את נפשותיכם! צאו מכאן! לא עשינו זאת, כי לא יכולנו לדעת כיצד יתנהלו הדברים. פרידריך ברודניץ, ממנהיגי האגודה המרכזית "האגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני האמונה היהודית" נוסדה בשנת 1893 כדי לגבור על הסטראוטיפים האנטישמיים של הגרמנים ולממש את שוויון הזכויות האזרחי שלכאורה הובטח ליהודים בחוקת הרייך. את מטרותיה שאפה האגודה המרכזית להשיג באמצעות מאבק פוליטי ומשפטי עיקש. על בסיס זה, בתחילת פעילותה, יכלו יהודים מכל הזרמים הדתיים והפוליטיים למצוא את מקומם בשורותיה והיא התפתחה במהירות לתנועה המונית. אולם, לנוכח ההתפתחויות הפוליטיות והחברתיות שאירעו בגרמניה מסוף המאה התשע-עשרה ובעיקר בשנות מלחמת העולם הראשונה ולאחריה, הייתה האגודה המרכזית גם לאגודה רעיונית פנים יהודית. היסטוריונים ציונים טיפחו במשך השנים את תדמיתה של האגודה המרכזית בתור ארגון החותר להתבוללות ולטמיעה. התיאור המתועד של המאבקים הרעיוניים הפנימיים בה במשך 45 שנות קיומה המובא בספר מעלה שהאגודה המרכזית הייתה למעשה ארגון רעיוני יהודי שאמנם נאבק בציונות, אך נאבק גם במגמות הטמיעה הגרמנית הלאומנית באגפה הימני. בכך אברהם ברקאי פורע חוב היסטורי ומתקן את תדמית האגודה המרכזית. תיאור המאבק המתמשך של האגודה המרכזית הוא חלק חשוב מתולדותיה של הקהילה היהודית בגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה. הגדרתה המחודשת של הזהות היהודית הגרמנית מחייב סקירה, ולו קצרה, של התקופה שקדמה למלחמה. עם זאת ספר זה אינו מתיימר לתעד את ההיסטוריה האולטימטיבית והכוללת של האגודה המרכזית. הוא דן בקווים כלליים בהתפתחותה הארגונית, אך מתמקד בעיקר בשינויים הרעיוניים שהתרחשו בה ועיצבו במידה רבה את תגובותיה על ההתפתחויות הפוליטיות שאירעו בגרמניה ובעולם, וכן את התמודדותה עם הציונות. עיקרו של הספר מבוסס על חומר ארכיוני, אך הוא מושתת גם על פרסומים בני התקופה ועל ספרות מחקר. הגרסה העברית של הספר מבוססת על המקור הגרמני, שיצא לאור ב־2002, אך היא קוצרה, הושמטו ממנה ציטוטים רבים, והיא הותאמה לקורא העברי. אברהם ברקאי, נולד בברלין בשנת 1921 ועלה ארצה בראשית 1938, ממייסדי קיבוץ להבות הבשן וחבר בו עד היום. היה חבר הנהלת מכון ליאו בק ירושלים ובשנים 1997-1995 היה היושב ראש שלו. מספריו: הכלכלה הנאצית: אידיאולוגיה, תיאוריה ומדיניות (תשמ"ו); תקווה וכיליון: עיונים בתולדות יהודי גרמניה במאות ה-19 וה-20 (תשס"ט); From Boycott to Annihilation: The Economic Struggleof German Jews 1933-1934 (1989); Branching Out: German-Jewish Immigration to the United states (1994) ד"ר גיא מירון, עורך מדעי. בעברו, דיקן מכון שכטר למדעי היהדות וכיום מרצה בו. בין ספריו: German Jews in Israel: Memories and past Images [2004] Editor: The Yad Vashem Encyclopedia of the Ghettos [2009] ...

כאשר השוויון הפוליטי, החברתי והתרבותי חיזק את תחושתם כגרמנים, אך בו בזמן האנטישמיות המתגברת חיזקה את המודעות היהודית שלהם. הישגים ותחושות אלה אומנם סייעו להם בעמידותם מול הנאציזם הגואה, אולם עם גבור הרדיפות הכלכליות והאלימות הפיזית ירד המסך על הפרק הארוך של חיים יהודיים בגרמניה. תולדות יהודי גרמניה בעת החדשה, המקיף את המחקר העדכני ביותר בנושא, הוא הישג בעל ערך עבור היסטוריונים ומורים ומקור הכרחי לכל קורא השואף להבין את המורשת המיוחדת במינה של העם היהודי במרכז אירופה. הסדרה היא פרויקט של מכון ליאו בק, שנוסד ב-1955 בירושלים, לונדון וניו-יורק, לשם קידום חקר היהודית בארצות דוברות גרמנית. ...