דוד טרטקובר

דוד טרטקובר

סופר


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (47):
הספרייה העברית בברלין, לידע כללי, Ilustration & graphic design, אמָנוּת | אופנה | מחול | אדריכלות ועיצוב למכירה, ספרי עיון, אמנות, ארץ ישראל, GT, ספרים מעניינים, ספרים שקראתי, ספרות מקור , ספרים מעניינים , ספרים הנמצאים ברשימה הזאת, הווי ישראלי, ארץ ישראל - היסטוריה, העפלה, חלוציות, עלייה, ציונות, ארץ ישראל - כולל הכל, DPL, ספרים שכדאי לבדוק, עוד ...
» ספרים של דוד טרטקובר שנקראים עכשיו:

שנה טובה - 101 כרטיסי ברכה לשנה החדשה
דוד טרטקובר
1.
איפה היינו ומה עשינו בשנות החמישים והשישים המופלאות: המאכלים, המשקאות, רהיטי הבית וכלי המטבח, המשחקים, הספרים, העיתונים, הכרזות, הבולים, הסיגריות, בתי הקולנוע ובתי הקפה, הממתקים, מודעות הפרסומת, תנועות הנוער, התרופות, המלבושים, הצנע והשפע, הרוח והחומר, בקיצור - כל הסיבות מדוע אנחנו כל כך מתגעגעים. אמנון דנקנר, עיתונאי וסופר, יליד ירושלים (1946). בוגר בית הספר "מעלה" בירושלים. שירת בנח"ל. בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. היה דובר משרד החינוך והתרבות ודובר הסוכנות היהודית. היה עיתונאי ב"הארץ", "דבר" ו"חדשות", היום בעל טור ב"הארץ". ספריו: "אל תירו בנשיא" (1980), "ברמן למה עשית לי את זה" (1983), "מחפשים את גואלמן" (1986), "דן בן אמוץ" (1992), "הקיץ של רינה אוסטר" (1996), "שרמן בחורף" (1996). מתגורר ועובד ברמת השרון. דוד טרטקובר, אמן, מעצב גראפי ואספן של דימויים ישראליים. יליד חיפה (1944), בוגר בית הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית בירושלים. שירת בצנחנים. בוגר המחלקה לעיצוב גראפי ב - London College of Printing, מרצה בכיר באקדמיה "בצלאל". אצר תערוכות עיצוב ישראלי במוזיאון תל אביב לאמנות. תערוכות יחיד מעבודותיו נערכו במוזיאון ישראל ירושלים (1984,1988), במוזיאון תל אביב לאמנות (1985) ובמקומות שונים בעולם. ספריו: "שנה טובה" - מאה ואחד כרטיסי ברכה לשנה החדשה (1977), "תוצרת הארץ" (1984), "ההכרזה על הקמת המדינה" (1988). מתגורר ועובד בנווה צדק....

2.
3.
4.
דוד טרטקובר נולד בחיפה, גדל בירושלים וחי בתל אביב. בגיל 18 הלך לצנחנים, משם לבצלאל, ובגיל 22 נסע ללונדון ללמוד עיצוב גרפי. הוא שב משם לירושלים, אחר כך ירד לתל אביב והתיישב לעבוד. מאז הוא לא חדל. טרטקובר הוא מי שאנחנו. עבודתו היא מראה המשקפת את החברה הישראלית ואת התרבות שלה בארבעים השנים האחרונות. את מראה פנינו. לעיתים כמו שהיינו רוצים להיראות, ופעמים אחרות כמו שאנחנו נראים באמת. להב הלוי: הספר מסכם ארבעים שנות יצירה של דוד טרטקובר, שהוא אולי ההגדרה המדוייקת ביותר למונח "עיצוב ישראלי". אפשר להתייחס אל הספר הזה כספר, ואפשר לראות בו גם לבנת חבלה. בלוק בן חמש מאות עמודים המציגים דרך מעשה ידיו ומלאכת מחשבתו של איש אחד לבד את ההיסטוריה של כולנו, החל מראשית שנות השבעים ועד היום. טרטקובר, 'טרטה' בפי חבריו, הוא חבר שלי. מלכתחילה היה מורה שלי ולעיתים קרובות אני נוטה להתייחס אליו כך גם כיום, אבל השנים קרבו בינינו ונהיינו חברים טובים. את הספר הזה אני רואה נברא כבר שנים אחדות, החל מסינון עבודות - מאות רבות לא מצאו מקומן אל תוך הספר - דרך סידורן ואירגונן ושוב סידורן מחדש, ועד איסוף הטקסטים ועריכתם. יותר מכך, זכיתי להיות האיש שכתב את כריכת הספר. לצד העבודות בספר, הרחבות טקסטואליות שנכתבו על ידי: דיויד אבולעפיה, יהודית איל, מידד אלון, דנה אריאלי-הורביץ, יעל בונן, אדם ברוך, זלי גורביץ', אבי גנור, יאיר גרבוז, בתיה דונר, רותי דירקטור, אורי דסאו, להב הלוי, צבי הראל, יורם ורטה, נויה כוכבי, אריה כספי, אביב לביא, רפי לביא, איתמר לוי, גדעון לוי, ישעיהו ליבוביץ, אלכס ליבק, יאיר לפיד, יוסף לפיד, אליק מישורי, משה ניניו, רוני סומק, נאוה סמל, מיכאל ספרד, עודד עזר, יהודה עתי, יונה פישר, רוני פרצ'ק, עמוס קינן, יורם קניוק, ספי רכלבסקי, ארי שביט, תום שגב, עמוס שוקן, עדי שטרן, טלי תמיר. ...

5.
את הרעיון להוצאת הספר העלה לראשונה הפרופ' שמעון זנדהאוז, חבר מועצת הפיס לתרבות ואמנות. לאחר דיונים רבים החליט מפעל הפיס לאשר את ההוצאה. מה ששיכנע את המועצה היה מסמך שהביא עמו הד"ר גדעון עפרת - פסקה מהמאמר "ירושלים הבנויה" שכתב הפרופ' בוריס שץ ב-1924. באותה פסקה מתאר שץ את אירועי ה-100 לבצלאל, שיתרחשו 82 שנים מאוחר יותר. "הרוצה אתה לקרוא על דבר שץ? קח את הספר 100 שנים לבצלאל, שחובר על ידי קבוצת חכמים לכבוד חג היובל השני של בצלאל. שם תמצא ידיעות מדויקות אודותיו. לספר הזה שלושה כרכים. הכרך הראשון מוקדש כולו לו. שם מודפסות אגרות, תעודות ותמונות יקרות המציאות...". זנדהאוז אמר כי מעולם לא הוקצה סכום כזה לספר בישראל. "ייחודו בכך שהוא אינו מתאר את המפעל הזה במלל, אלא הטקסט הוא דברי הסבר ל-1,726 תמונות שנותנות חתך ויזואלי של התקופה". זנדהאוז הוסיף כי העבודה על הספר ארכה כשנתיים וכללה איסוף, מיון וקטלוג חומרים. התמונות נלקחו מאוספים פרטיים וממסדיים. "עד כמה שזה נשמע מדהים, לבצלאל אין ארכיון", הוסיף זנדהאוז. "החומרים שנאספו במשך העבודה על הספר ישמשו בסיס להקמת ארכיון מסודר. חברה שלא יודעת להתייחס בכבוד לעבר שלה, העתיד שלה מוטל בספק". טרטקובר דיבר אחרי זנדהאוז והסביר את החלוקה לשלושה כרכים. שלושתם נסובים בעצם על שלושה אישים מרכזיים בתולדות האקדמיה: בוריס שץ המייסד, מרדכי ארדון שניהל את האקדמיה בשנים 1940-1952, ודן הופנר, שמונה לתפקיד ב-1964 ואותו מגדיר טרטקובר כדמות החשובה ביותר, "שיצרה את המהפך בחשיבה של בית הספר מעיסוק בקראפט לעיצוב". הספר כולל טקסטים מקוריים של שלושת המנהלים ושלושה מאמרים של הד"ר גדעון עפרת על כל אחת מהתקופות. הוא כולל גם לוח כרונולוגי שמספר על האירועים שהתרחשו בבית הספר בתקופות השונות ואינדקס מפורט. "הספר עוסק במצוינות ורוצה להראות איך בוגרי בצלאל נמצאים בכל חלקי התעשייה הישראלית", הוסיף טרטקובר. "למעלה מ-13 בוגרי האקדמיה הם חתני פרס ישראל באמנות, כולל פרס ישראל שקיבל המוסד עצמו ב-1958. המטרה, מבחינתי, היתה לאצור את המיטב של כל המחלקות של בית הספר וזה הפרויקט החשוב ביותר שעסקתי בו בקריירה שלי"....

6.
7.
8.
הצגה ראשונה: כרזות קולנוע, תל אביב שנות השלושים. אוסף ארנון מילצ’ן לכרזות קולנוע, הארכיון הישראלי לסרטים - סינמטק ירושלים, 1995....

9.
10.
11.
12.
(הספר יצא לכבוד התערוכה - "טרטקובר . התערוכה ." והודפס ב 1000 עותקים )...

13.
לימבוס.מקום.צילום הוא ספר צילום חדש ששותפים לו 78 צלמים. אוצרות ועורכות הספר מגדירות את הספר כתערוכה המדפדפת את פני המקום, הזמן והצילום הישראלי העכשווי. הספר מציע פרשנות ויזואלית למציאות המקומית ערב יום העצמאות 61 למדינת ישראל. הספר בוחן את הנראות ואופני הייצוג של ה"גיבורים החדשים", אל מול מיתוסים מעצבים, ההיסטורי נעלם והריסוק כבר מאיים על החדש. כמו כך הנוף, זה הנשקף מדפי הספר מצולק ופצוע, מכיל עקבות טראומה. נוף של נטישה, פינוי ונתק בין אדם לסביבתו. מכלול הדימויים משקפים את תוצרי הלוואי של המציאות הפוליטית החברתית והכלכלית של החברה בישראל. מסת הצילומים ואופיים מעוררים שאלות ביחס למערכי הכוח בין אמנות לתקשורת במאה העשרים ואחת, ולשאלה הנצחית על כוחה של האמנות להשפיע ולשנות כדי לייצר תובנות שיובילו לשינוי ממשי בחברה. במקביל, מתמודד הספר עם הוויית הצילום הישראלי, המסתמן כנטול זהות אישית או אפיון שיכול לזהות אותו "כישראלי". האם זו חולשה, האם זו כניעה לקהות גלובאלית של הצילום, האם זו בכלל בעיה. הספר הוא הפרויקט האחרון של קבוצת לימבוס, שפעלה בגלריה לימבוס, מקלט ברח' בן יהודה בין השנים 2006-1992 בניהולן ואוצרתן של יהודית גואטה, גליה גור-זאב ודפנה איכילוב. לימבוס אחראית למאות תערוכות יחיד וקבוצתיות, למכירות פומביות של צילום ישראלי ולשיתופי פעולה אמנותיים ארציים ובינלאומיים. קבוצת לימבוס זכתה בפרס מוזיאון ישראל לצילום על תרומתה לצילום הישראלי. אנו מפנים את תשומת הלב למאמר הפתיחה של גיורא רוזן ולמאמרה של טלי תמיר בספר. הספר רואה אור בסיוע: מועצת הפיס לתרבות ואמנות משרד התרבות והספורט המרכז לאמנות חזותית, ירושלים JCVA עיריית תל אביב-יפו, אגף התרבות והאמנויות/ המחלקה לאמנויות אוצרות: דפנה איכילוב, יהודית גואטה, גליה גור זאב...

14.
עבודתו של קור נפרשת על פני חמישים שנות יצירה מגוונת, המלווה את החברה הישראלית משנותיה הראשונות. עשרות הכרזות שעיצב הפכו למראה מקום ולציון דרך בתולדות העיצוב הגרפי בישראל. בשנות השבעים פנה קור לציור המבטא עולם קסום, דמויות וזיכרונות ילדות אירופיים. ביצירתו התמודד עם גורל העם היהודי והחברה הישראלית עד לרצח רבין. בעשור האחרון לחייו כתב וצייר ספרי ילדים.  ספריו, מלאי הפתעות חזותיות, הפכו לרבי מכר, ביניהם "כספיון והדג הקטן", שעליו גדלו וגדלים דורות של ילדים....


יופי של ספר. מציג נאמנה את המנהגים, החפצים והלך הרוח שהיו בארץ בשנות ה-50 וה-60. מלווה באיורים מהתקופות הללו. אכן ספר מעניין. מומלץ.... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
הפיתוי צלח והסקרנות גברה.ובאלגנטיות דיגיטלית קרה ומנוכרת חלף והתחמק מסרון אל מרכז ההזמנות הממוחשב.גלויית דואר מקושקשת בכתב עילג וחסכני,... המשך לקרוא
7 אהבו · אהבתי · הגב
פשוט נפלא. מומלץ כמתנה לצבר/ית ילידי שנות ה-40/50/60 . ... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ