“...הלכתי לישון עם מסטיק בפה וכשקמתי בבוקר הוא היה מסובך לי בשערות וכשהתיישבתי הרגל נתקעה לי בקצה של המיטה וידעתי שזה הולך להיות יום איום ונורא וגרוע ולא טוב בכלל. הלוואי שהייתי באוסטרליה. *סיפור אמיתי* הלכתי לישון מאוחר, מתוך הנחה שאוכל לקום לא לפני שמונה (כי הרי יום העיון שלי מתחיל רק באחת). השעון המעורר צלצל בשמונה, אין לי מושג למה, ושוב בשמונה ועשרה, ועדיין לא הבנתי למה, ואז בשמונה ועשר”

“בס"ד אבהיר מראש- לא גמרתי את הספר ועל כן ייתכן והביקורת לא תהיה מדויקת ואף מוטית. הסיבה שלא גמרתי אותו- בביקורת. ובכן, פעם ראשונה שפגשתי בפסיכולוגיה פרוידיאנית (או לפחות מבוססת פרויד במידה רבה מאד). אני מודה שההסתכלות על כל החיים כעל תשוקות ותאוות אפילו (ולמעשה במיוחד) כלפי הקרובים ביותר (אבא ואמא) עוררה בי בחילה עזה. לא ידעתי מה תוכן הספר לפני שפתחתי, וכאדם מיואש באופן כללי נהניתי מהכריכה האחור”

“אם הייתי יכולה לסכם את הספר במילה אחת אז היא היתה :"פרופורציות", ובשתי מילים "הכל יחסי". איך ימים מסוימים שיכולים להיות הכי נוראיים, במבט לאחור, בדיעבד, אתם מבינים, שזה כבר בעבר, ונגמר :) אלכסנדר, ילד כבן 4 או 5, עובר יום נורא! כבר מהבוקר הוא מתעורר עם מסטיק שנדבק לו לשיער וכל היום הזה הופך להיות סאגת ביש מזל מעיקה! הכל הולך לו הפוך, והוא רוצה להגר לאוסטרליה, אבל מה שהוא לא מבין, והוא מבין בסוף”

“לא לוותר!!! לא לוותר!!!! ספר חובה ממש כך. במשך שנים הספר היה מונח בחדר העבודה שלי ולא טרחתי לקרוא בו. לפני מספר ימים "הועלתי" לעיין בו ונתפסתי. אלמנטרי להבנת עצמנו. זהו אחד הספרים-המדריכים שכולנו מחפשים כדי שנוכל לסבול ביתר קלות מה שאיננו מסוגלים למנוע. הספר מצביע על סיטואציות ברובן לא סימפטיות בחיים של כולנו ששליטה שלנו בהם היא חלקית בלבד-אפילו פחות מכך. מכאן מה שנותר הוא השלמה עם המציאות.”

“...הלכתי לישון עם מסטיק בפה וכשקמתי בבוקר הוא היה מסובך לי בשערות וכשהתיישבתי הרגל נתקעה לי בקצה של המיטה וידעתי שזה הולך להיות יום איום ונורא וגרוע ולא טוב בכלל. הלוואי שהייתי באוסטרליה. *סיפור אמיתי* הלכתי לישון מאוחר, מתוך הנחה שאוכל לקום לא לפני שמונה (כי הרי יום העיון שלי מתחיל רק באחת). השעון המעורר צלצל בשמונה, אין לי מושג למה, ושוב בשמונה ועשרה, ועדיין לא הבנתי למה, ואז בשמונה ועשר”

“בס"ד אבהיר מראש- לא גמרתי את הספר ועל כן ייתכן והביקורת לא תהיה מדויקת ואף מוטית. הסיבה שלא גמרתי אותו- בביקורת. ובכן, פעם ראשונה שפגשתי בפסיכולוגיה פרוידיאנית (או לפחות מבוססת פרויד במידה רבה מאד). אני מודה שההסתכלות על כל החיים כעל תשוקות ותאוות אפילו (ולמעשה במיוחד) כלפי הקרובים ביותר (אבא ואמא) עוררה בי בחילה עזה. לא ידעתי מה תוכן הספר לפני שפתחתי, וכאדם מיואש באופן כללי נהניתי מהכריכה האחור”

“אם הייתי יכולה לסכם את הספר במילה אחת אז היא היתה :"פרופורציות", ובשתי מילים "הכל יחסי". איך ימים מסוימים שיכולים להיות הכי נוראיים, במבט לאחור, בדיעבד, אתם מבינים, שזה כבר בעבר, ונגמר :) אלכסנדר, ילד כבן 4 או 5, עובר יום נורא! כבר מהבוקר הוא מתעורר עם מסטיק שנדבק לו לשיער וכל היום הזה הופך להיות סאגת ביש מזל מעיקה! הכל הולך לו הפוך, והוא רוצה להגר לאוסטרליה, אבל מה שהוא לא מבין, והוא מבין בסוף”

“לא לוותר!!! לא לוותר!!!! ספר חובה ממש כך. במשך שנים הספר היה מונח בחדר העבודה שלי ולא טרחתי לקרוא בו. לפני מספר ימים "הועלתי" לעיין בו ונתפסתי. אלמנטרי להבנת עצמנו. זהו אחד הספרים-המדריכים שכולנו מחפשים כדי שנוכל לסבול ביתר קלות מה שאיננו מסוגלים למנוע. הספר מצביע על סיטואציות ברובן לא סימפטיות בחיים של כולנו ששליטה שלנו בהם היא חלקית בלבד-אפילו פחות מכך. מכאן מה שנותר הוא השלמה עם המציאות.”