ספר זה הוא "הגדה של אהבה ותלונה", והוא משקף גישה נבונה ומבריקה אל חיי הנישואין. הספר הוא עימות בעיניים פקוחות עם כמה וכמה מן השמחות הפחות-בולטות והזוועות הבלתי-נמנעות של הנישואין.
תמיד עונג הוא לקרוא את ג'ודית ויורסט. נקודת-המבט שלה היא לעתים ביקורתית, מבדחת או עגמומית, כשהיא עוסקת ביסורים המתוקים של חיים עם שלושה בנים שופעי-מרץ, במשמעות האמיתית של חיי-רווקות הוללים, במריבות משפחתיות, בנשים אחרות המבצבצות באופן בית ויורסט, שכנים וידידים, וביקורי קרובים; או בשעה שהיא דנה בשאלות כגון מה לעשות בבעל אנין-טעם, מדוע לא נועדו הויורסטים לחברה הנוצצת, והאם משפחה בת חמש נפשות יכולה לצאת לנופש בלא שאיש ילקה בהתמוטטות עצבים.
"הנישואים שעליהם אני כותבת אינם דומים דמיון רב להזיות הרומנטיות, המפוארות, של עלומי", היא מגלה. "לא פרחים רעננים, אלא אקדחי מים נחים על שולחני. לא נעימות של באך, אלא צרחות של 'אנ'יגיד לאמא'. לא יין בוז'וליי לארוחת-הערב אלא גזוז דיאטטי".
הקיצור, אלה הם נישואי כולנו, וכל מי שניסה אי-פעם להתמודד עם מוסד מסתורי, מריר, ולעתים מטורף זה, יתרונן לפגישה אתם.