דורית פלג

דורית פלג

סופרת

פני המקום הוא ספרה השביעי של דורית פלג. בין ספריה נמנים הרומן קולה של הגברת פאני (עם עובד) וקובץ הסיפורים האם היה זה ביתם (הקיבוץ המאוחד).

דורית פלג היא כלת פרס היצירה לספרות יפה לתשנ"ג ותשס"ג, ופרסים ספרותיים רבים נוספים.
1.
לילה אחד בקו חמש, בדרך הביתה, נפתחת לפני הגיבורה דלת אל העולם המוכר שלה, המגלה אותו לפניה באור אחר. בזה אחר זה, דברים מתחילים ללכת לאיבוד: תחילה בן הזוג. אחר כך העבודה. אלבומי תמונות. סניף הבנק. הכסף שהיה בו. ודאויות, בתים, הורים, יצירות אמנות, הכל חומק בין אצבעותיה ונעלם, עד שנשאר רק הירח בחלון. עד שמתוך היומיום קם ומתייצב משהו שמעבר לו. ואולי היה שם תמיד. "פני המקום" הוא ספרה השביעי של דורית פלג. בין ספריה נמנים הרומן "קולה של הגברת פאני" וקובץ הסיפורים "האם היה זה ביתם". היא כלת פרס היצירה לספרות יפה ופרסים ספרותיים רבים נוספים....

2.
אשה כבת ארבעים, החיה ללא נגיעה ממשית בחיים הרוחשים סביבה, יוצאת אל המולתו העזה, הססגונית, של עולם שונה לחלוטים, ובו היא לומדת להכיר את עצמה ואת כוחות החיים הפועמים בה. מתוך תובנה עמוקה ובכתיבה מאופקת וקפדנית נפרש לפנינו התהליך האיטי, המהוסס, שבו מגלה הגיבורה לעצמה ולזולתה את קולה האמיתי, המיוחד לה, בין שלל הקולות המקיפים אותה, קולות העבר וקולות ההווה בתל - אביב של שנות הששים. הרומן \\\\\\\"קולה של הגברת פאני\\\\\\\" הוא ספרה השלישי של דורית פלג....

3.
קובץ יוצא-דופן הכולל נובלה ושני מחזורים ב"שורות קצרות", שכולם וריאציות על היתקלות חזיתית בעולם זר, המסרב להתפענח. הוא נכתב בעקבות שהות בת שנה של הסופרת בסין. הקושי במפגש עם הארץ הזרה כל-כך מצא את ביטויו במבנה הספר, העובר משירה לפרוזה ובחזרה; דומה שהשירה מתחילה במקום שבו החוויה אינה ניתנת ל"הסדרה", להיגיון של הפרוזה. "אל תטעה : / מה שאתה רואה הוא רק מה שנדמה לך / שאתה רואה" – אזהרה זו, שמופנית במחזור הראשון בספר אל הזר הנמשך אל חוג הקבצנים המתגודדים למרגלות מקדש "הנמר האורב", מרחפת גם מעל האורחת הזרה, המנסה לשרטט את דיוקנו של הצייר הסצ'ואני סיָאו צ'ן במחזור החותם את הספר, והיא מועברת אל הגיבור הישראלי של הנובלה העזה "ערפל", הנתקל בעולם קמאי ששוב אינו יודע כיצד להתמודד עימו. הדיאלוג עם 'לב המאפליה' של קונרד, שפסוק ממנו מופיע כמוטו לנובלה, מתבקש. המבט אצל דורית פלג בהכרח אחר: עם התמוטטותם של הרבה מן האידיאלים שדורו של קונרד האמין בהם הפכה האמביוולנטיות לשברון, ואולי אף התהפכו תחומי האפלה והאור. סין שבספר הזה היא סין פרטית, אך מהותו של המפגש אוניברסאלית. המסע אל הזר הוא מסע הרחוק מלהיות מפוענח עד תום אל חלקים לא-נודעים של העצמי. המראה המוצבת מול הזר היא המראה שבה משתקפת דמותך; הפורטרט הוא גם אוטופורטרט. את הקובץ מלווים ציורים של סיאו צ'ן ושל מאיה כהן-לוי....

4.
נובלות והסיפורים המיוחדים-מאוד של דורית פלג שונים בעליל מן השגרה של הסיפורת הישראלית בשנים האחרונות, ומגלים סופרת שיש לה שליטה אמיתית בכליה, וכתיבה המרתקת בהסתכלויות שבה, במצבים יוצאי-הדופן ובגלריה המסקרנת של הדמויות: לוליינית המסכנת את חייה מדי ערב; ספק-קשר בין תיירת ישראלית לנזיר דומיניקני אפור; תרמילאית צעירה בברצלונה המאומצת על-ידי זוג נשוי עם ילד ונקלעת למשולש-יחסים סמוי; תיירת ישראלית המביאה בעקבותיה ארצה רוצח-שכיר לשעבר; טרמפיסטית ישראלית שגבר בודד אוסף אותה ומעניק לה יום שלם על חשבונו בשל שבועה שנשבע לעצמו בעברו; גברת במוסד שיקומי, שמעסיקים אותה חייה הקצרים והנפלאים של מלכת הטרמיטים; אשה עם בז; ועוד ועוד. בעלילות מגוונות ובז`אנרים שונים - המרחיבים את הסקאלה המוכרת של ריאליסטי ופנטסטי, קומי ודמוי-אגדה - מגוונות על עצמן דמיותיה של דורית פלג מפני איזו ידיעה מסוכנת, המפעפעת מתחת לקיומן היומיומי; ודווקא מול אדם שעולמו זר, או בסביבה זרה, לעתים קרובות בחופשה, במסע, בהתקה מקיומן המורל, כשההשתייכות הבטוחה והמוכרת אינה עומדת להן עוד - הן חוות איזו קפיצה למצב חדש, שבאה בהצתה מאוחרת, לאחר השהיה. מאיזו עמימות ``תמה``, של להיות-ולא-להיות, לראות-ולא-לראות, הן מופקעות אל הזרקור החד של אפשרות אחרת, שאולי היתה בהן מכבר, משיגות איזה מיקוד שהוא הכרחי - אם לא על-מנת לעוף, הרי לפחות כדי לחיות ``באמת`` את חייהן. המהלך הזה הוא גם מערער ומסוכן, שברירי, פתוח לשאלות, דו-משמעי, אולי זמני, אבל כבר אין ממנו דרך חזרה לחפות החמקמקה של קודם. במידה רבה אלה סיפורים על תום, אבל התום מתגלה כאן כבעל פן חתרני, אפילו מסוכן, שיכול לפגוע הן במי שנושא אותו והן במי שבא עמו במגע. וגם הבגידה, שכמה מן הסיפורים נסובים סביבה, אינה בדיוק בגידה במהותה המוכרת. היא סמויה יותר, מובנת רק לבוגד ולנבגד, ולעתים אף לא להם - לפחות לא בשעת מעשה. ככלל, למחוות החיצוניות, לפעולות, יש בסיפורים האלה פחות תוקף מאשר למשמעות הפנימית של מה שנעשה ולא נעשה. למה שנאמר יש לא פעם את היפוכו השתוק. הסיומים הנוגעים ללב, נקודות הפרידה מן הסיפור, הם פעמים רבות פתוחים או דו-משמעיים, מחדדים שאלות שאין עליהן באמת תשובות. זהו ספר הסיפורת השישי של דורית פלג. מ.פ....

5.
אונה, גיבורת הספר, חיה בניו יורק בבית דירות גבוה בקומה השלושים וארבע, ונזהרת מכל מגע מכאיב מדי עם המציאות. אך הריחוק הזה אינו מצליח להרחיק מעליה את חלומותיה, בהם מופיעה שוב ושוב אותה דמות - דמותה של ילדה בשואה, נודדת ביערות, בכפרים, מתגנבת בעקבות השיירות, נאבקת להישרד בכל מחיר, אכזרית, צינית, חסרת מעצורים. תחילה מופיעה הילדה בחלומות בלבד. לאט לאט היא מתחזקת עד שגם בשעות הערות אין אונה יכולה להשתחרר ממנה. אם לא תאבק בה, תשתלו עליה הילדה ותגזול ממנה את חייה. הילדה, מתוך עולמה המאווים והשסוע, צופה באונה. היא טווה לעצמה תמונה אידיאלית של עולמה הנוח והמוגן של אונה, שאותו היא חומדת. ההזייה מתהפכת: מי כאן היא הזייתה של מי? האם אותה ילדה היא חלק מעברה האמיתי, המדוכא, של אונה? או שהיא רק העצמה של הצד האפל של נפשה? השואה - כמלחמה פנימית, כקונפליקט אינדבידואלי, נאבקת כאן על קיומה התודעתי. ``אונה`` הוא הרומאן הראשון של דורית פלג (לאחר ספר סיפורים) - רומאן עז ורב דמיון במירקם הפרטים שלו ובנושאו, ומרתק בטכניקה הסיפורית המיוחדת שלו....

6.
שני חוטי-חיים, מתקופות ומעולמות שונים, נשזרים בספר יוצא-הדופן הזה. הראשון בהם מפגיש מרצָה לתולדות האמנות ואם לילד, שזה זמן רב אינה מצליחה לזכור שהעולם קיים, עם חייל עולה מרוסיה המתפרנס מכשרונו לקפוץ, ללכת מכות, ולהישרף. השני, הממוקם בפריז שעל קו התפר בין המאות התשע-עשרה והעשרים, מפגיש סוחר עתיקות ארמני גדול עם ציוריו של אנרי מאטיס בתחילת דרכו, וקושר ידידות לא-צפויה בין האיש הזה, שלבו נתון לשכיות החמדה של המזרח, לבין קורטיזנה השבויה בזכרון מגע-יד. שני חוטי הספר מתבוננים בתשוקה, ובאובדן; בפניו המרובות, המפתיעות-לעתים, של החופש; ובגעגועים ליופי, שאף הם קיימים בכל תקופה ובכל מקום. זהו ספר פורץ-דרך. הן באופן שדמויות ומערכות יחסים נטוות בו בהדרגה למעין דוגמת-אריג - וריאציות על תשוקות-אנוש ושברונן; והן מתוך כך שהוא קורא תיגר על סדר העדיפויות הרגיל של סיפורת ונותן קול, ולעתים אף קדימה, למה שנחשב תמיד ל״חצר האחרונית״ של הרומן, ולמעשה, לחצרות האחרוניות עצמן. שכן תמיד, מבעד לסאון ההתרחשויות, אפשר לשמוע את צליליו של העולם האחר - זה שחי בגינות צדדיות, בשלוותם-לכאורה של חפצים דוממים; בצהוב-ואדום של קערת פירות, בנוף מתכהה בחלון רכבת - סבך-קורים דק, מנצנץ-ונעלם, שבו אנו ארוגים. ״בזמן שאנו חיים את חיינו, שאנו חושבים לחיים היחידים, בתוך הגינות, על ענפי העצים, על פיסות הדשא, מתנהלים חיים שלמים שכלל איננו ערים לקיומם: בולבולים מתגרדים מתחת לכנף, כלבים שעירים עוצרים לרחרח תחת שיח, חתולים חומקים, גמישים וחשאיים כקילוח חמים, לאורך הגינה, ונבלעים בעלווה [...] הכל גדל, מבשיל, מרקיב, פורץ ונפתח, הכל אומר שירה, הגן כולו, אינספור גנים אחוריים אומרים שירה, שלא לדבר על השולחן, השידה, שירת החפצים הדוממים, לכאורה, מאחורי גבנו, בשעה שאנו עומדים בחלון ומביטים, לרגע, אל החצר האחורית.״ דורית פלג, ילידת חיפה, זכתה בפרסים ספרותיים רבים, ביניהם פרס היצירה לספרות יפה לשנים תשנ״ג ותשס״ג, קרן ת״א לספרות ולאמנות, ומלגות שהות לכתיבה מטעם המרכז ללמודי עברית ויהדות באונ׳ אוקספורד, משכנות שאננים ומושבות האמנים יאדו ומיליי בארה״ב. ספריה הקודמים: קווים לבנים, קוץ סיפורים, ספרית פועלים 1985 אונה, רומן, סימן קריאה והקובץ המאוחד 1988 קולה של הגברת פאני, רומן, עם עובד, ספריה לעם 1992 רישום סיני, קוץ פרוזה, סימן קריאה והקבוץ המאוחד, הספריה החדשה 1997 שתי אגדות, ספר משותף עם הציירת מאיה כהן לוי, אבן חושן 2000 האם היה זה ביתם, קוץ סיפורים, סימן קריאה והקבוץ המאוחד, הספריה החדשה 2001 פני המקום, רומן זמורה-ביתן, עמודים לספרות עברית 2006, מהדורה מחודשת 2010 משבחי הביקורת: ״על ספרה של דורית פלג אפשר לומר בציטוט מתוך הספר ׳רגע של אושר צרוף, אחד מאותם רגעים נדירים שפזורים לנו פה ושם בדרכי החיים׳... אני מודה, מזמן לא בא ניחוח כזה באפי הזקן, שראה כמעט הכל.״ יורם קניוק, על ״פני המקום״ ״הפרוזה הזאת, אולי דווקא בגלל שהיא מתחילה במקום שהשירה נגמרת, היא נפלאה: לעתים רחוקות פוגשים בפרוזה עברית כל כך צלולה, דייקנית ומרוכזת.״ אלי הירש, על ״רישום סיני״...

7.
8.
9.
10.
11.
שני חוטי-חיים, מתקופות ומעולמות שונים, נשזרים בספר יוצא-הדופן הזה. הראשון בהם מפגיש מרצָה לתולדות האמנות ואם לילד, שזה זמן רב אינה מצליחה לזכור שהעולם קיים, עם חייל עולה מרוסיה המתפרנס מכשרונו לקפוץ, ללכת מכות, ולהישרף. השני, הממוקם בפריז שעל קו התפר בין המאות התשע-עשרה והעשרים, מפגיש סוחר עתיקות ארמני גדול עם ציוריו של אנרי מאטיס בתחילת דרכו, וקושר ידידות לא-צפויה בין האיש הזה, שלבו נתון לשכיות החמדה של המזרח, לבין קורטיזנה השבויה בזכרון מגע-יד. שני חוטי הספר מתבוננים בתשוקה, ובאובדן; בפניו המרובות, המפתיעות-לעתים, של החופש; ובגעגועים ליופי, שאף הם קיימים בכל תקופה ובכל מקום. זהו ספר פורץ-דרך. הן באופן שדמויות ומערכות יחסים נטוות בו בהדרגה למעין דוגמת-אריג - וריאציות על תשוקות-אנוש ושברונן; והן מתוך כך שהוא קורא תיגר על סדר העדיפויות הרגיל של סיפורת ונותן קול, ולעתים אף קדימה, למה שנחשב תמיד ל״חצר האחרונית״ של הרומן, ולמעשה, לחצרות האחרוניות עצמן. שכן תמיד, מבעד לסאון ההתרחשויות, אפשר לשמוע את צליליו של העולם האחר - זה שחי בגינות צדדיות, בשלוותם-לכאורה של חפצים דוממים; בצהוב-ואדום של קערת פירות, בנוף מתכהה בחלון רכבת - סבך-קורים דק, מנצנץ-ונעלם, שבו אנו ארוגים. ״בזמן שאנו חיים את חיינו, שאנו חושבים לחיים היחידים, בתוך הגינות, על ענפי העצים, על פיסות הדשא, מתנהלים חיים שלמים שכלל איננו ערים לקיומם: בולבולים מתגרדים מתחת לכנף, כלבים שעירים עוצרים לרחרח תחת שיח, חתולים חומקים, גמישים וחשאיים כקילוח חמים, לאורך הגינה, ונבלעים בעלווה [...] הכל גדל, מבשיל, מרקיב, פורץ ונפתח, הכל אומר שירה, הגן כולו, אינספור גנים אחוריים אומרים שירה, שלא לדבר על השולחן, השידה, שירת החפצים הדוממים, לכאורה, מאחורי גבנו, בשעה שאנו עומדים בחלון ומביטים, לרגע, אל החצר האחורית.״ דורית פלג, ילידת חיפה, זכתה בפרסים ספרותיים רבים, ביניהם פרס היצירה לספרות יפה לשנים תשנ״ג ותשס״ג, קרן ת״א לספרות ולאמנות, ומלגות שהות לכתיבה מטעם המרכז ללמודי עברית ויהדות באונ׳ אוקספורד, משכנות שאננים ומושבות האמנים יאדו ומיליי בארה״ב. ספריה הקודמים: קווים לבנים, קוץ סיפורים, ספרית פועלים 1985 אונה, רומן, סימן קריאה והקובץ המאוחד 1988 קולה של הגברת פאני, רומן, עם עובד, ספריה לעם 1992 רישום סיני, קוץ פרוזה, סימן קריאה והקבוץ המאוחד, הספריה החדשה 1997 שתי אגדות, ספר משותף עם הציירת מאיה כהן לוי, אבן חושן 2000 האם היה זה ביתם, קוץ סיפורים, סימן קריאה והקבוץ המאוחד, הספריה החדשה 2001 פני המקום, רומן זמורה-ביתן, עמודים לספרות עברית 2006, מהדורה מחודשת 2010...


אנו מתבקשים לא לחשוף פרטים מהעלילה, הייתה עלילה? עלילה היא... בחרתי לקרוא את הספר כי אני "מכירה" את הגברת, היינו יחדיו בסדנת כתיבה של יורם ק... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
אמנות ההתבוננות לבטח אתם מכירים את תחושות הסקרנות והחגיגיות המעורבות בפתיחת תערוכת ציורים של אמן מודרני עכשווי. קומץ אנשים, מביני דבר, ... המשך לקרוא
19 אהבו · אהבתי · הגב
לא הצלחתי לסיים,מרדים. ספר טוב למי שמתקשה להירדם.... המשך לקרוא
מסורבל, מפותל ומפוזר. הכתיבה טובה וסוחפת לפרקים, אבל נטולת כל פואנטה. סיימתי את הספר בתחושה כבדה של אכזבה, ובעצם אין פה הפתעה. יצירה כל כך א... המשך לקרוא





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ