נובלות והסיפורים המיוחדים-מאוד של דורית פלג שונים בעליל מן השגרה של הסיפורת הישראלית בשנים האחרונות, ומגלים סופרת שיש לה שליטה אמיתית בכליה, וכתיבה המרתקת בהסתכלויות שבה, במצבים יוצאי-הדופן ובגלריה המסקרנת של הדמויות: לוליינית המסכנת את חייה מדי ערב; ספק-קשר בין תיירת ישראלית לנזיר דומיניקני אפור; תרמילאית צעירה בברצלונה המאומצת על-ידי זוג נשוי עם ילד ונקלעת למשולש-יחסים סמוי; תיירת ישראלית המביאה בעקבותיה ארצה רוצח-שכיר לשעבר; טרמפיסטית ישראלית שגבר בודד אוסף אותה ומעניק לה יום שלם על חשבונו בשל שבועה שנשבע לעצמו בעברו; גברת במוסד שיקומי, שמעסיקים אותה חייה הקצרים והנפלאים של מלכת הטרמיטים; אשה עם בז; ועוד ועוד. בעלילות מגוונות ובז`אנרים שונים - המרחיבים את הסקאלה המוכרת של ריאליסטי ופנטסטי, קומי ודמוי-אגדה - מגוונות על עצמן דמיותיה של דורית פלג מפני איזו ידיעה מסוכנת, המפעפעת מתחת לקיומן היומיומי; ודווקא מול אדם שעולמו זר, או בסביבה זרה, לעתים קרובות בחופשה, במסע, בהתקה מקיומן המורל, כשההשתייכות הבטוחה והמוכרת אינה עומדת להן עוד - הן חוות איזו קפיצה למצב חדש, שבאה בהצתה מאוחרת, לאחר השהיה. מאיזו עמימות ``תמה``, של להיות-ולא-להיות, לראות-ולא-לראות, הן מופקעות אל הזרקור החד של אפשרות אחרת, שאולי היתה בהן מכבר, משיגות איזה מיקוד שהוא הכרחי - אם לא על-מנת לעוף, הרי לפחות כדי לחיות ``באמת`` את חייהן. המהלך הזה הוא גם מערער ומסוכן, שברירי, פתוח לשאלות, דו-משמעי, אולי זמני, אבל כבר אין ממנו דרך חזרה לחפות החמקמקה של קודם. במידה רבה אלה סיפורים על תום, אבל התום מתגלה כאן כבעל פן חתרני, אפילו מסוכן, שיכול לפגוע הן במי שנושא אותו והן במי שבא עמו במגע. וגם הבגידה, שכמה מן הסיפורים נסובים סביבה, אינה בדיוק בגידה במהותה המוכרת. היא סמויה יותר, מובנת רק לבוגד ולנבגד, ולעתים אף לא להם - לפחות לא בשעת מעשה. ככלל, למחוות החיצוניות, לפעולות, יש בסיפורים האלה פחות תוקף מאשר למשמעות הפנימית של מה שנעשה ולא נעשה. למה שנאמר יש לא פעם את היפוכו השתוק. הסיומים הנוגעים ללב, נקודות הפרידה מן הסיפור, הם פעמים רבות פתוחים או דו-משמעיים, מחדדים שאלות שאין עליהן באמת תשובות. זהו ספר הסיפורת השישי של דורית פלג. מ.פ.
