אילנה רוזן

אילנה רוזן

סופרת


1.
יוצאי קרפטורוס מספרחם על השואה הוא מחקר תרבותי של זכרון השואה כפי שהוא מסופר מפיהם של ניתולי שואה. בדרך של האזנה לסיפורי החיים והשואה של קבוצת ניצולים ומתוך שימוש בכלי הניתוח של מחקר הסיפורת האישית בהקשרים שונים נפרשת לפנינו אוטוביוגרפיה קבוצתית. בסיפוריהם חוזרים הניצולים אל מחוזות ילדותם ואל השבר שחל בעולמם ומתוך כך בוחנת המחברת תבניות סיפוריות מיוחדות האופיינות לסיפוריהם של ניצולי שואה....

2.
ספר זה מביא את קולותיהן של ניצולות שואה בנות מרחב התרבות ההונגרי ויוצאותיה, המגוללות את סיפורי חייהן השלמים כמעט חמישים שנה לאחר התרחשות הארועים שבמרכז סיפוריהן. הניצולות מספרות על חיים במסתור ובבריחה מתמדת, כליאה בגטו של בודפשט בירת הונגריה, והקשה מכל - גרוש למחנות הריכח וההשמדה אושוויץ - בירקנאו ומחנות המשך של עבודת כפיה למען "מאמץ המלחמה הגרמני". לא פחות מכך, הן מספרות על זכרון העולם שבטרם השואה, ועוד יותר מכך - על הקשיים בשיקום החיים שלאחר השואה, ההינתקות מעולמן הקודם וגיוס המשאבים לבניית חיים חדשים וגידול דור המשך באהבה ובטחון כאילו לא היתה שואה מעולם. המחברת מציגה קריאה בסיפורי התיים של ניצולות השואה במגוון דרכים, השאובות מחקר הספרות העממית והכתובה ובעיקר הסיפורת האישית, הקרובה אל סוגת האגדה ובו - זמנית היא צנועה מבחינת יומרותיה המוסריות והאומנותיות, למעט הצורך בעצם הביטוי ובשאיפה להנצחה הגלומה בו. חלקו הראשון של הספר מציג ניתוח ספרותי - עממי ברוח גישות פסיכואנליטיות בחקר התרבות ואילו חלקו השני מציג קריאה פנומנולוגית, מחקרית וחוויתית כאחד, עד כמה שניתן לחוות את השואה בלי להיות "שם". חלקו האחרון של הספר מציג את סיפורי החיים כפי שסופרו למחברת ותורגמו ונדשמו על - ידיה, תוך שימור קולותיהן האותנטיים של המספרות, עד כמה שניתן. דר' אילנה רוזן היא מרצה במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן - גוריון בנגב ועוסקת בספרות עממית עכשווית, בזכרון השואה ובמסורת שבעל - פה של יהודי מרכז ומזרח אירופה. ספרה, "מעשה שהיה... - הסיפודת העממית של יהודי קרפטורוס" בהוצאת המכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל - אביב ראה אור בשנת תשנ"ט....

3.
4.
5.
6.
מעט לפני הקמת מדינת ישראל ובעשורים הראשונים לקיומה הגיעו אל אזור הדרום שלה חלוצים ועולים – מהגרים, רווקים ובעלי משפחות, אנשים חדורי אידאולוגיה וכאלה שנשלחו לשם שלא מרצונם. כיצד ראו את ראשית חייהם במדבר וכיצד תיארו את התמודדותם עם המחסור במים, החקלאות המדברית, קשיי הפרנסה או הקושי למצוא רופא לילדים? כיצד התייחסו אל השכנים הבדואים, אנשי היישובים היהודיים הסמוכים ואל הממסד? כיצד תיארו את מי שבחרו לעזוב את הקיבוץ, המושב, העיירה או הדרום בכללותו? ספרות תיעודית או פרוזה לא בדיונית נמצאת על הגבול שבין היסטוריה לספרות. כותביה או דובריה הם אנשים מן השורה המבקשים לספר על חלקם באירועים גדולים. אילנה רוזן קראה עשרות ספרי זיכרונות, רשימות וספרי יובל שכתבו ותיקי המתיישבים בדרום, ובספר זה היא מציירת תמונה אנושית ואותנטית של חלוצים מדעת וחלוצים בעל כורחם על שלל גוֹניהם. שלא כוותיקי הקיבוצים, המציירים עצמם בספרות התיעודית שיצרו כבוקרים ציונים, ותיקי המושבים מצטיירים בספרות תיעודית ממוסדת כראשי שבטים קדמונים ומתחדשים בו-זמנית, ואילו אנשי העיירות מתוארים בה כאנשי משפחות עמלנים וידועי נדודים, שיהיו לימים למייסדי העיירות החדשות. אלה ואלה צלחו את תקופת הראשית הקשה והתובענית ב'שום מקום', ולא זו בלבד אלא הפכו אותו במו ידיהם למקום מלא חיים והעמידו בו דורות המשך. אפשר אפוא לומר על דור הוותיקים בדרום בכללותו כי היו אלה חלוצים ומייסדים בפועל, אף שלא תמיד בכוח או מתוך הכנה אידאולוגית מוקדמת וארוכת שנים, ומכאן כוחו וגדולתו. חלוצים בפועל פונה אל ותיקי הדרום ואל צאצאיהם, חוקרים, מתעדים, מורים ומתעניינים בהתיישבות ובתקופת הראשית של הדרום הישראלי. ...






©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ