ספר זה מביא את קולותיהן של ניצולות שואה בנות מרחב התרבות ההונגרי ויוצאותיה, המגוללות את סיפורי חייהן השלמים כמעט חמישים שנה לאחר התרחשות הארועים שבמרכז סיפוריהן. הניצולות מספרות על חיים במסתור ובבריחה מתמדת, כליאה בגטו של בודפשט בירת הונגריה, והקשה מכל - גרוש למחנות הריכח וההשמדה אושוויץ - בירקנאו ומחנות המשך של עבודת כפיה למען "מאמץ המלחמה הגרמני". לא פחות מכך, הן מספרות על זכרון העולם שבטרם השואה, ועוד יותר מכך - על הקשיים בשיקום החיים שלאחר השואה, ההינתקות מעולמן הקודם וגיוס המשאבים לבניית חיים חדשים וגידול דור המשך באהבה ובטחון כאילו לא היתה שואה מעולם. המחברת מציגה קריאה בסיפורי התיים של ניצולות השואה במגוון דרכים, השאובות מחקר הספרות העממית והכתובה ובעיקר הסיפורת האישית, הקרובה אל סוגת האגדה ובו - זמנית היא צנועה מבחינת יומרותיה המוסריות והאומנותיות, למעט הצורך בעצם הביטוי ובשאיפה להנצחה הגלומה בו. חלקו הראשון של הספר מציג ניתוח ספרותי - עממי ברוח גישות פסיכואנליטיות בחקר התרבות ואילו חלקו השני מציג קריאה פנומנולוגית, מחקרית וחוויתית כאחד, עד כמה שניתן לחוות את השואה בלי להיות "שם". חלקו האחרון של הספר מציג את סיפורי החיים כפי שסופרו למחברת ותורגמו ונדשמו על - ידיה, תוך שימור קולותיהן האותנטיים של המספרות, עד כמה שניתן. דר' אילנה רוזן היא מרצה במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן - גוריון בנגב ועוסקת בספרות עממית עכשווית, בזכרון השואה ובמסורת שבעל - פה של יהודי מרכז ומזרח אירופה. ספרה, "מעשה שהיה... - הסיפודת העממית של יהודי קרפטורוס" בהוצאת המכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל - אביב ראה אור בשנת תשנ"ט.