"אני אדם רגיל למדי. שאינו ראוי לתיאורים רבי דמיון כל כך... ראשי מלא בחלוקי נחל ובפסולת ובגפרורים שבורים ובחתיכות זכוכית שאני אוסף כמעט בכל מקום". כך תיאר ג'יימס ג'ויס את עצמו באחד ממכתביו. "האדם הרגיל" הזה היה אחד מגדולי הסופרים במאה העשרים. ומערימות הפסולת שבמוחו יצר את יוליסס. ספר ששינה את פני הספרות. סטן גבלר דייוויס מתאר את חייו ויצירתו של ג'ויס ברוח שהאמן עצמו היה ודאי סומך עליה את ידיו: רוח עליזה ומתבדחת. שבה בשעה שהיא מדקדקת בפרטים היא נמנעת מעיוותים הנובעים מיראת כבוד מופרזת. התוצאה היא תיאור מדויק ומבדר כאחת של ג'ויס האדם והאמן: הגולה השתקן והעיוור - כמעט. הבונה ברוחו מגדלי מלים שכמעט אין להם אח ורע בספרות העולם. ולצידו השתיין העליז. הכותב לאשתו מכתבים שנועדו לסייע לה באוננות, לבל תתפתה לאחרים בהיעדרו. האיש שחייו היו קודש לאמנותו, ולצידו הבזבזן קל הדעת. שאינו נרתע לבקש כסף או טובה מאיש. בן 22 היה ג'ויס כשעזב את דבלין, נחוש בדעתו להיות לסופר ו"לחשל במפחת נשמתי את תודעת גזעי שלא נבראה". רוחו לא עזבה את דבלין מעולם, והמצבה שהקים לעיר הולדתו בספריו עשתה את בירת אירלנד למקום ידוע ואהוב על רבים בכל:העולם. גבלר דיייויס. "האירי הראשון המספר את קורות חייו של ג'ויס". כדבריו שלו, מספר על ג'ויס מתוך אותה תודעה אוהבת והומוריסטית כאחת. שהולידה את ג'ויס ומצאה ביטוי מושלם בספריו....