“מסמך אישי זה מוקדש באהבה,הרבה דמעות מגעגועים, היום יותר מתמיד.
להוריי: " זוהרה (זהבה) ועמרם וקנין ז"ל. ת. נ. צ. ב. ה.
ולכל תושבי ואדי סאליב באשר הם !
***
כשראיתי את שם הספר "ואדי סאליב שלי" הרגשתי מיד שהוא מכוון אלי ולכל החיפאים שחיו שם ולילדיהם שנולדו וגדלו שם .ואני חייבת לכתוב עליו ביקורת או יותר נכון להציג תמונת מצב,של קיפוח, אפלייה ואף אעז ואומר,גם שחיתות שטוטאה מתחת לשטיח (הי”