סיכול ממוקד, חיסול או הריגה מונעת, הוא הריגה מכוונת ומדויקת של פעיל - במקרים רבים של אדם הממלא תפקיד פיקודי בארגון צבאי או של מנהיג פוליטי.החל בנובמבר 2000 נוקטת ישראל מדיניות זו ביו"ש ובעזה, ועוד קודם לכן נהגה להפעיל מדיניות זו מחוץ לישראל. סיכול ממוקד נתפס לרוב כאמצעי לא מוסרי, אולם אין להתעלם מכך שבתנאי הלחימה המודרנית יש לו יתרונות מסוימים, וחלקם אף מוסריים. מנגד, הסיכול הממוקד מעורר שאלות מוסריות ומשפטיות הנוגעות לזכויותיהם לחיים ולמשפט הוגן של קרבנותיו. נייר עמדה זה מתמודד עם שאלות אלה ובוחן את השלכותיהן על מלחמתה של ישראל בטרור ביו"ש ובעזה. מסקנת הכותב היא כי מבחינה מהותית, סיכול ממוקד יכול לשמש אך ורק כנגד מי שמוגדרים 'לוחמים' ואפשר לזהותם בבירור ככאלה, או כנגד מי שמוגדרים אזרחים הנוטלים חלק ישיר בלחימה', במסגרת המצומצמת שבה הם מעורבים בפעילות לחימה. אין לראות בו אמצעי ראוי נגד חשודים בפעילות טרור על בסיס מידע מודיעיני. כלפי חשודים כאלה יש לנקוט אמצעים של אכיפת חוק, הן בשטחים שלמדינה המתגוננת שליטה אפקטיבית בהם הן בשטחים שאין לה שליטה כזו, אך היא יכולה להשיגה בתנאים סבירים. כמו כן יש לפגוע בתשתית החימוש של המפגעים. אמצעי אכיפת החוק מתיישבים עם עקרונות היסוד של המשפט ההומניטרי; הם אינם בגדר גזר דין בלא הליך שיפוטי ומאפשרים הגנה טובה יותר על זכויותיו הבסיסיות של כל אדם לחיים ולמשפט הוגן. עם זה, חהנהה היא שמקבלי ההחלטות ייטו לאמץ גישה המרחיבה את ההיתרים לשימוש בסיכול ממוקד.לפיכך יש לוודא שאמצעי זה יישקל תמיד כאמצעי אחרון, ויש לדאוג לקביעתם של הליכים ברורים ליישומו....

אנו סבורים כי הבשילה השעה לכנס את חוקי-היסוד למסמך חוקתי אחד. כדי לעשות זאת, צריך לארגן את חוקי-היסוד מחדש ולהתאימם לדרישותיו של מסמך חוקתי. זאת המטרה של חיבור זה....

הזיקה ההדוקה בין כבוד האדם ובין הטיפול הרפואי נובעת מכך שהמפגש הטיפולי הוא מפגש בין–אנושי. לכן כבוד האדם הוא זכות חיה, כלומר - לא רק מונח מעוגן באמנה, בחוק או בקוד אתי אלא ערך שיש לחיות אותו יום–יום, שעה–שעה, אדם–אדם. בספר זה אנו מבקשים להחיות את הזיקה שבין כבוד האדם, שהוא ערך חוקתי עליון, ובין כבוד האדם כחוויה חיה בטיפול הרפואי. הפגיעוּת של כבוד האדם בזירה הרפואית נגזרת מאופיים הטוטלי של המוסדות הרפואיים, מתלותו של המטופל בצוות הרפואי ומטבעו חודר הגבולות של הטיפול הרפואי. במוסדות אלו עלולות להתרחש פגיעוֹת בכבוד האדם שלא במזיד ושלא במודע, שכן הצוות המטפל עושה את מלאכתו לילות כימים במסירות ובמקצועיות בשעה שהוא מתמודד עם חולים רבים מאוד בעזרת משאבים מוגבלים ובעומסי עבודה כבדים. גם הספר וגם הפרויקט שהוא מבוסס עליו - "כבוד האדם במוסדות ציבור" - צמחו מן השאלות ומן הדילמות שמעורר הפער שבין ההסכמה הרחבה על חשיבותו של כבוד האדם כנדבך מרכזי בעבודה הרפואית לבין מימושו הלכה למעשה. האתגר הגדול נולד מטבעו הייחודי של ערך כבוד האדם, שהוא נחווה ומוחשי יותר דווקא בהיעדרו, ברגעים שהוא נרמס. מדובר אפוא בפער בלתי נמנע בין החמקמקות של הגדרת המושג "כבוד האדם" ובין החיוּת החריפה של הפגיעה בו. חיבור זה נכתב מתוך הכרה בפער הזה, והוא משקף אותו. הספר מוקדש בהכרת תודה ובהערכה לכל הצוותים הרפואיים מצילי החיים - שמרפאים את הגוף וחומלים על הנפש. ד"ר דנה בלאנדר היא עמיתת מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ופסיכולוגית קלינית מומחית. בעלת תואר דוקטור לפסיכולוגיה ולמדע המדינה. ד"ר כרמית הבר הייתה חברה בצוות המחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה. היא עובדת סוציאלית (MSW) בתחום בריאות הנפש. בעלת תואר דוקטור לסוציולוגיה. פרופ' מרדכי קרמניצר הוא עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה ופרופסור (אמריטוס) בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. תחומי המומחיות שלו הם זכויות אדם ומשפט ציבורי, פלילי וצבאי....