האם מתקרב קץ הדמוקרטיה ויתפתח משטר מתקדם יותר, והאם בכלל אפשר לחזות משטר טוב יותר מהדמוקרטיה עלי אדמות? בראייה היסטורית רחבה אפשר לטעון שמשטרים שקדמו לה באו אל קצם בעקבות ניכור פנימי זה או אחר, ובמקומם התפתחו משטרים מתקדמים יותר. עובדה מפתיעה לכאורה: דווקא הדמוקרטיה היא המשטר הראשון שבו יש נינור פנימי מהותי בין הפרט לכלל. במשטרים אחרים, הכלל הוא התכלית של החברה, ועל כן מוטל על הפרט להקריב את עצמו למען הכלל. בדמוקרטיה, לעומת זאת, הפרט תופס את מקומו של הכלל כתכלית, אבל אי - אפשר לוותר על הצורך בקיומו של הכלל. הפרט והכלל מתקיימים בדמוקרטיה כשווי ערך מבחינת הצורך המהותי בקיומם, וכאן מקורה של הסתירה האימננטית ביניהם. "אחרי הדמוקרטיה" הוא פרובוקציה מחשבתית שיש לה על מה להתבסס. הספר מעלה שאלות ונקודות התייחסות מפתיעות, ובד בבד נשען על מקורות ועל דוגמאות הלקוחות ברובן מתחומי הפילוסופיה והמשפט. הספר כתוב בלשון בהירה ומרתקת של מחבר מקורי היודע לטעון טענות לא צפויות ולבסס מסקנות מעוררות מחלוקת. אבינועם בן זאב הוא מרצה במכללה האקדמית אורנים. כתב וערך ספרים אחדים, מהם בשיתוף עם אחרים, בתחום הפילוסופיה של החברה בנושאים: זכויות האדם, דעות קדומות, שנאה, רכילות ותפיסת האדם במשפט....

מהו רגש השנאה? מהו רגש בכלל? האם תיתכן ``שנאה מוסרית``? האם ראוי להעמיד לדין אדם בגין רגשותיו? האם אפשר? האם יהודים חילונים לוקים בשנאה עצמית? האם רגשות הם עניין ספונטני? ואולי הם נתונים לשיקול דעת חופשי? האם בעלי החיים מסוגלים לשנוא? שנאה עונה על שאלות אלה, ועל רבות אחרות, באוסף מצוין של מאמרים אקדמיים על נושא השנאה, שבניהם משולבים מכתבי שנאה פוליטיים מרתקים, דילמות משפטיות סבוכות ומובאות מאירות עיניים של הוגי דעות. המאמרים הכלולים בשנאה נכתבו בידי מומחים בעלי שם בתחומי הפילוסופיה, התיאטרון, המשפט, הסוציולוגיה ועוד. כל אחד מהכותבים ניסה להתמודד עם נושא השנאה מנקודת מבטו, ולפרוש לפנינו את מכלול השאלות והתשובות העולות מעיסוק ברגש זה, שהוא אחד מן הרגשות הדומיננטיים ביותר ביחסים עם הזולת בפרט, ובחיי אנוש בכלל. אבינועם בן-זאב מרצה לפילוסופיה במכללת אורנים, אסף וערך את המאמרים, ואף הוסיף מבוא לספר מקורי וחשוב זה....

"ידידו הטוב של סבסטיאן הוא סופר שמעולם לא שלח ידו בכתיבה, ואף־על־פי־כן הוא עוסק במקצועו ואפילו בחריצות רבה. הוא מתווה לאנשים בשר ודם עלילות שהוא בודה לפי מצוקותיהם ולפי אופיים, והם מתקשים לעמוד בפיתוי להגשים עצמם בעלילה בדויה, והם נעתרים לו – מתנהגים על־פי הוראותיו ומדברים טקסטים שהוא משנן להם, וכך כתיבתם בספר הופכת למיותרת. את הדמיון הפורה של ידידו של סבסטיאן רואים ולא קוראים, וזה כל ההבדל בינו לבין סופרים אחרים.סבסטיאן הוא מאותם גיבורים ספרותיים שלא נכתבו." במילים אלה נפתח הספר היוצא־דופן הזה. קובצו בו 41 סיפורים קצרים, שמחברם מכנה אותם "הערות אגדה בקשר לאהבה", העוסקים בשאלות כגון הטירוף המושלם, החירות הגמורה, מקומו של החטא וכוחה של המילה הכתובה, ומעל כל אלה מרחפת שאלת החיים הראויים: האם יסתפק אדם בחיים בתוך עצמו, ואיך יוכל להתחייב לקשר אנושי של ממש. הסיפורים כולם נארגים יחד למסכת אחת, הבוחנת באופן מקורי, עתיר דמיון והומור, את הקשרים שבין המציאות והשתקפותה, בין רגשות וביטוייהם, בין מקורותיהם של דימויים וגלגוליהם. אבינועם בן זאב פרסם ספרים ומאמרים עיוניים, וזוהי יצירתו הראשונה בפרוזה, יצירה שטבוע בה חותמו של מספר מעולה....