“יתרון/ מעלת האנוכיות (the virtue of selfishness) הייתה אסופה של 19 מאמרים קצרים שפרסמו איין ראנד ונטנאל ברנדן ב'אובייקטיביסט' , מגזין לנושאי כתיבתה של איין ראנד על המצא האובייקטיבי ולבסוף הספר התפרסם ב 1964 והיה רב מכר. הספר דן במעלה האנוכית הגורמת לאדם לפעול מתוך אינטרס שימור עצמי, במקום התורה האלטרואיסטית המצדדת בהקרבה עצמית למען וטובת החברה. וכן הספר דן בנושאים שונים של אותה עת פרק 1- 'האטי”

“Introduction to objecttivst epistemology 1967/1990 שיצאה ע"י איין ראנד ב1967 כמצא במשך 8 פרקים, אחריו ניתוח דיכוטומי? של ליאונרד פיקוף, ממשיך דרכה ובסוף שאלות על התורה האובייקטיביסטית מפי יודעי דבר על ידי אנשים חכמים? מול אין ראנד במשך 180 ע"מ. לפי הספר לאינדיווידואל יש זהות, הוא חייה רציונלית (שלא כמו בעל חיים שחי במשך יממה אחת כמעגל וזהו) המתכננת את נתיבי חייו של כול אינדיווידואל ע"פ היגיו”

“The return of the primituve, the anti- industrial revolution, 1971 ועד שהורחב ב 1999 , עם 2 מאמרים נוספים של peter schartz , כונסו לספר- אחרי שאחד הקוראים של 'האובייקטיביסט' – המגזין שפרסמה איין ראנד לאחר פרסום "מרד הנפילים" בנושאים שונים, כתב לה שהמאמרים האלה מעולים, ויש סיכוי טוב שימכרו באקדמונים השונים באוניברסטאות לסטודנטים. איין ראנד הקשיבה להצעתו ופרסמה את הספר, שפותח את הג'ננה האין סופית”

“לא הצלחתי לגמור את הספר. אני נזכרת בסיפור אנקדוטי שמספרים על שחקנית קולנוע גדולה ומפורסמת ברוסיה - פאינה רנייבסקיה. פעם אחת מישהו אמר לידה בקול מזלזל שיצא לו לראות את "מונה ליזה" ושהיא בכלל לא הרשימה אותו. על כך רנייבסקיה ענתה לו: "מונה ליזה כבר יכולה לבחור בעצמה את מי להרשים ואת מי לא". אז זה מה שקרה לי עם הספר הזה. הוא לא הרשים אותי, אבל אני מניחה שהוא כבר יכול לבחור בעצמו את מי להרשים ואת מי”

“יתרון/ מעלת האנוכיות (the virtue of selfishness) הייתה אסופה של 19 מאמרים קצרים שפרסמו איין ראנד ונטנאל ברנדן ב'אובייקטיביסט' , מגזין לנושאי כתיבתה של איין ראנד על המצא האובייקטיבי ולבסוף הספר התפרסם ב 1964 והיה רב מכר. הספר דן במעלה האנוכית הגורמת לאדם לפעול מתוך אינטרס שימור עצמי, במקום התורה האלטרואיסטית המצדדת בהקרבה עצמית למען וטובת החברה. וכן הספר דן בנושאים שונים של אותה עת פרק 1- 'האטי”

“Introduction to objecttivst epistemology 1967/1990 שיצאה ע"י איין ראנד ב1967 כמצא במשך 8 פרקים, אחריו ניתוח דיכוטומי? של ליאונרד פיקוף, ממשיך דרכה ובסוף שאלות על התורה האובייקטיביסטית מפי יודעי דבר על ידי אנשים חכמים? מול אין ראנד במשך 180 ע"מ. לפי הספר לאינדיווידואל יש זהות, הוא חייה רציונלית (שלא כמו בעל חיים שחי במשך יממה אחת כמעגל וזהו) המתכננת את נתיבי חייו של כול אינדיווידואל ע"פ היגיו”

“The return of the primituve, the anti- industrial revolution, 1971 ועד שהורחב ב 1999 , עם 2 מאמרים נוספים של peter schartz , כונסו לספר- אחרי שאחד הקוראים של 'האובייקטיביסט' – המגזין שפרסמה איין ראנד לאחר פרסום "מרד הנפילים" בנושאים שונים, כתב לה שהמאמרים האלה מעולים, ויש סיכוי טוב שימכרו באקדמונים השונים באוניברסטאות לסטודנטים. איין ראנד הקשיבה להצעתו ופרסמה את הספר, שפותח את הג'ננה האין סופית”

“לא הצלחתי לגמור את הספר. אני נזכרת בסיפור אנקדוטי שמספרים על שחקנית קולנוע גדולה ומפורסמת ברוסיה - פאינה רנייבסקיה. פעם אחת מישהו אמר לידה בקול מזלזל שיצא לו לראות את "מונה ליזה" ושהיא בכלל לא הרשימה אותו. על כך רנייבסקיה ענתה לו: "מונה ליזה כבר יכולה לבחור בעצמה את מי להרשים ואת מי לא". אז זה מה שקרה לי עם הספר הזה. הוא לא הרשים אותי, אבל אני מניחה שהוא כבר יכול לבחור בעצמו את מי להרשים ואת מי”