הייתי מתה להיות צפרדי אבל אני קרפד.
הייתי רוצה להיות גבוהה, ירוקה, טובת מזג ושלווה, שלמה עם עצמי ועם החיים.
אבל אני גוצה, חסרת צבע עצלה ועצבנית, רגישה מדי לדעת הזולת, ילדותית וקפריזית-
אם כי כל זה יכול להתגמד כשיש לי חבר צפרדי שאוהב אותי.

ולעניין- אני כל כך אוהבת את סדרת הספרים על צפרדי וקרפד, שנכנסו איכשהו להגדרה הקצת מצמצמת של ספרי ראשית קריאה ובעיני הם בדיוק מה שספרי ילדים אמורים להיות (

ספר גדול שמבטא רוח של תקופה. למעשה, אפשר לראות בו אפילו ניצנים מוקדמים של פוסטמודרניזם רך. ניתן לחוש כל הקריאה ברמזים שקוראים לשלום ג<mark>לובל</mark>י, התפרקות מנשק גרעיני, דבר שנגע מאד לתקופה בה נכתב הספר. כמו כן, הספר קורא לשויון בין כל אזרחי העולם בלי התיחסות לדת גזע ומין, וכך הופך אותו לרלוונטי גם כיום. למי שמחליטו להשקיע ולקרוא את הכרך הכבד הזה, אני ממליץ להיעזר בקומנטציה של פרופ' ג. ס. הורוויץ.

הספר משך את תשומת לבי בספרייה מכיוון שהזכירו לי את איוריו היפייפים של המאייר הידוע ארנסט שפארד -בספר "הרוח בערבי הנחל".
ואכן גליתי סדרת ספרים נפלאה לילדים אם כי אינה חדשה בשם :"הצפרדע והקרפד",או בשמו העברי-"צפרדי וקרפד".
בסדרה פורסמו ארבעה ספרים וכולם תורגמו לעברית.
והספר הזה הנו השני בסדרה.

הספר עוסק בזוג חברים טובים מאוד צפרדע וקרפד אשר עוברים ביחד חוויות משעשעות כמו זלילת עוגיות פרועה

ספר מקסים. בשנת 84 הינו בשנת שבתון בארה"ב היתי בן 5 ואמא היקרה הקריאה לי את הספר באנגלית כמובן. זכרתי את הציורים היפים וביחוד את סיפור המופת-מחר.קרפד הצפרדע החום ישן ומיואש-הבית מבולגן. צפרדי-הצפרדע הירוק בא לבקר.
לקרפד אין כוח לסדר את הבית,להשקות את העציצים-אבל אז הוא מבין שאם לא יעשה את המטלות האלה היום-הוא יצתרך לעשותם מחר
ולא יוכל לנוח. ואז הוא מתחיל לחשוב- אם אסדר היום-לא אצטרך לסדר מחר.